האלימות המקרוסקופית מתמוססת עוד
היא כרסום נידח בלבד במעבה קרחת יער מוריקה.
יסודות האהבה מתרחבים ויציבים אפשר לטלטל, מאום לא נופל
הדם משייט חם סמיך ומתוק בוורידים
וקר רק בחוץ בפנים מתחמם מתחמם
טשטוש חיובי אוחז בי מאז שאתה
יהיר וצנוע איתי. החוץ אינו קיים כשאני
הישראלית

ניצבת לפתח ארבעה בנובמבר שנת אלפיים ושלוש
שמונה שנים ובראשי רץ נדהם האושר שלי הפנימי מצווח דומם -
האהבה?

יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה? לא.





הקטעים המודגשים לקוחים מנאומו האחרון של יצחק רבין ז"ל
בהפגנה שקדמה לרצח.