אמנון היה אופה ומוכר בייגלה. עד יולי אלף תשע מאות תשעים היה
לו דוכן ברחוב יפו שבירושלים. לא מדובר בסתם בייגלה, אלא אחלא
בייגלה שבוסס על רכיבים אורגניים משובחים, מה שהקנה למאפו טעם
מעולה במיוחד, שלא לדבר על הערך המוסף של ערכו התזונתי עתיר
הסיבים.
כל בוקר התעורר בשעה ארבע, קצר את החיטה מהשדה הקטן שבחצר
ביתו, טחן זרעיה לקמח, ערבב אותה עם ביצי המטילות שידע אחת אחת
את שמה, התפיח,בחש, עיגלל, סמסם וכל טוב, שמחה, כבוד וייקר.

היו לו קליינטים מימים ימימה. יום יום במשך שנים רבות פקדו את
דוכנו ורכשו לעצמם כעך טעים וחמים, שנלווה אליו מעט זעתר
משובח, שנקטף ונטחן באותו היום (כמובן).
אמנון שמח בחלקו והרוויח את לחמו ולחם ששת ילדיו בכבוד. למרות
שבסך הכל חי בצמצום, תרם תמיד ביד רחבה לכל האגודות, היה איש
שמח וטוב לב.

יום אחד, ממש בסמוך לדוכן של אמנון, נפתח דוכן בייגלה מתחרה.
למרות שהדוכן שלהם היה חדיש, נוצץ ,עתיר שלטי נאון. למרות
שבצידיו הותקנו מסכי וידאו חמישים ושישה אינצ' שבהם הוקרנה
פרסומת שהכריזה: "את הבייגלה שלנו אופים באהבה, או לא אופים
בכלל", אמנון לא חשש לרגע.
כי הבייגלה של המתחרים שלו נאפה מרכיבים קלוקלים וירודים
באיכותם. קמחו יובא מפולין, מאחר ורק שם הותר לייצא ולשווק
דגנים מסוג גימל. לא אדבר על שאר הרכיבים כדי לא לעורר בכם
בחילה.
למרות הכל, כמעט כל האנשים, כולל הקליינטים הותיקים של אמנון
קנו רק בדוכן החדש, עד כדי כך שאמנון כל ערב היה זורק את רוב
הבייגלה שאפה באותו היום.
עם הזמן, על מנת לממן את תשלומי הרישיון של דוכנו, מכר את ביתו
וכלייתו ומשכן את קרנית עינו, אך לא ויתר כהוא זה כי ידע
שהקליינט אינו טיפש.
בעלי הדוכן החדש שמעבר להיותם חזירים דורסניים היו גם רשעים
גדולים, כל ערב עברו ליידו עם הסטאפות של הכסף והקניטו אותו
שייסגור את "הדוכן הפאתטי" שלו.
אבל אמנון רק ענה להם שהבייגלה שלו עשוי מחומרים משובחים ושלהם
לא, הלקוח חכם והוא בסופו של דבר יצביע בפיו בחזרה אל כעכיו
המשובחים והטעימים.
כדי לשבור את רוחו של אמנון לחלוטין ולסגור לו את הבאסטה,
החליטו ללמד אותו שיעור וגם לקח.
לפנות בוקר אחד, עוד לפני שהחלו להסתובב האנשים ברחוב, בזמן
שאמנון פרס את מרכולתו, הופיעו מולו בעלי הדוכן החדש והכריזו:
"גם אם העיסה שלנו תהיה עשויה חרא, עדיין הלקוחות יעדיפו
אותנו, חבל לך על הזמן".
אחר כך הפשילו את מכנסיהם וממש ככה ברחוב חירבנו לתוך סירי
לילה צבעוניים שהביאו עימם. אז העבירו את צואתם לסיר גדול,
הוסיפו קצת קמח בשביל הצבע, לשו ערבבו, אפו במיקרוגל שפעל על
גנרטור, פרסו את מרכולתם, הדליקו את שלטי הנאון שבדוכנם.
הפעילו את מסכי הענק שזעקו:"בייגלה אופים באהבה, או שלא אופים
בכלל", לבשו תלבושתם האחידה עם שם הפירמה שלהם ("קוואליטי
בייגל"), חייכו בזיוף וחיכו לקליינטים.
אמנון גם כן חייך, קימץ את אגודלו יחד עם אצבעו וסינן:"חכו,
חכו לפואנטה- הכל יתהפך".

באותו היום, מאות אנשים עמדו בתור, כדי לרכוש לעצמם "קוואליטי
בייגל", אמנון לעומת זאת לא מכר בייגלה אחד. מראה האנשים
בולסים חרא בצורה של בייגלה ברקע שידורי המסכים גרם לו לבכות,
מה זה לבכות להתפקע בבכי קורע לב, התייפח שעות והגיר ליטרים של
דמעות, עד שהתייבש ומת עם האמת.

-סוף-