הוא מגיע בכל לילה עטוף כולו בלבן
מגיע למספר רגעים, בודק שהכל תקין
בודק האם אני בסדר, האם לא נכנעתי לכאב
הוא מסתכל עליי ולוחש לי: "מה שלא הורג-מחשל"
ואני מביטה אליו במבט עצוב ואומרת: "אם כך, הייתי צריכה להיות
חזקה כעת"
"את חזקה, קיים בך כח שאת אפילו לא מודעת אליו, אם רק תסתכלי
על כל המכשולים שגברת עליהם את תביני, תביני עד כמה את חזקה"
הוא עונה.
אני לוקחת דף ועט וכותבת. "דברים שכמעט שברו אותי".
אני מסמנת את מותם של סבא וסבתא, את האהבות הנכזבות,
את אותן דקות שנראו כנצח, את המריבות עם האנשים שאני הכי
אוהבת, את הסכין ששוכבת לה במגירה מבלי שאגע בה כבר כמה
חודשים, את שמות האנשים שרצו לרמוס אותי ולא הצליחו.
את כל הדברים האלו עברתי. כמעט לגמרי התגברתי.

הוא מגיע בכל לילה עטוף כולו בלבן
מזכיר לי שאני חזקה. שאסור לי ליפול. אסור.