אני כבולה בחבלי קסמך
הולכת שבי אחרי חיוכך,
אחרי האור שבעיניך הבוהקות
והמגע הרך של ידיך, הדקות
הנוגעות-לא נוגעות בידי.

נמשכת בלי יכולת לעצור
לא מסוגלת את הקסם לשבור,
ממשיכה ובראשי מחשבות ריקות
אחרי צליל קולך, שבמילים מתוקות
גורם לי להמשיך ללכת.

אתה ממשיך ומבטיח לי הרים וגבעות
מבטיח שאין כאן שום דרך לטעות.
מושך במיתרי ליבי כבחבל זהב
חבל המושך אותי אחריו
ויודע, שאני שלך.

אך האור שבעיניך מתעתע בי,
מסמא את עיני התמימות.
אתה נבלע באפלה וחיוכך נשאר מולי,
כמו החתול צ'שייר בעליסה בארץ הפלאות.
והיד שהובילה אותי נעלמת מעיני
וכך גם המילים היפות.
הקסם מפסיק להתנגן באוזני
וגם חבל הזהב מפסיק לרעוד.

האור שסימא את עיני כבה
אך מאוחר מידי, כבר אין טעם לראות.
כעת נשארתי לבד באפלה
בארץ בודדה שאין בה פלאות.
אתה הובלת אותי לדרך עינויים
אני נמצאת בדיוק איפה שרצית אותי.
והאירוניה היא שמכל האנשים
דווקא אתה שיקרת לי.

אך חבל הזהב נשאר אוחז בליבי
מוכן למחוק מראשי את ההיגיון
ואם רק תמשוך בו קלות
ותנגן בקולך
אתה יודע שאני שוב אהיה שלך.