יום סגרירי וקצת אפור בחוץ.
ברוש מימיני ומשמאלי שיח קוץ.
רוח קל בשער העץ מתחבט
רודף נפשו ולא מוצא.
כיסא בודד מונח שוקט
שדרה כחושה וכביש רועד.
יום סגרירי וקצת אפור בחוץ,
יום סגרירי, כמעט שחור.
גגון ורוד, בית אבן נח
בתוך שלווה דוחה.
בולט צבעו לבן על רקע אפרפר.
חלון צעיר אלי מביט
בקצת בושה אך לא סר מעלי.
אותו ענף נח מעלי, אפור
מעיק על כל שחוריי.
צפור קטנה פוצחת שיר
פתאום שקט, דממה
נעים אך קצת מזכיר
ימים של פעם, של ילדות.
רגע קט מוליד עימו
עוד געגוע שחרט
את זכרונו עמוק מדי
רוצה לחזור ולא כדאי.
הראש עייף, מעט נוטה ליפול על הכתפיים
כמשא כבד מונח לו
ובנחת הוא בוהה.
הטבע היפה, האח המפותח
האופק הרחוק בתוך ענן
לבן וצח.
וקרן אור בו צצה לרגעים מספר.
יופ סגרירי וקצת אפור בחוץ,
אפור מדי.
אך גם עם זאת יכול להתמודד
ליבי הקט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.