סשה רוזנפלד / רקיע |
זעיר, רחוק.
לכשייכבה - ידלק
הכוכב, ינצוץ בקרנו הארוכה,
הנוגעת בלב.
כמוהו עכשיו, גם אתה
כוכב,
כסוף, מרחף,
מתעטף בשמיכת חושך רכה,
ואינך.
ומי ינחני בים רסיסי הזוהר?
מי יאמר לי מי מהם הוא אתה?
כדמעה המתנוצצת על לחיי,
מתנפצת,
כך אדע:
בזוהר הרקיע, באפילת היום
נצנצת
הבהבת אליי
כקריצת עין התכלת
שנעצמה -
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|