יש אנשים שכשרע להם, הם נוסעים לים.
שם הם יכולים לחשוב, לבכות, לצעוק, לחלום...
אני, אני נוסעת לכפר סבא.
שם אני חושבת ובוכה, וחולמת...
שעות אני מסתובבת מתחת לבית שלך, מקווה שפתאום תרד למטה
במקרה...
אני אמציא איזה סיפור מטופש על חברה שגרה באיזור, ועל זה
שהלכתי לאיבוד, ואתה - מיד תדע שאני משקרת.
אתה תשאל אותי מה השתנה ומה קרה בזמן שלא דיברנו, ואני אספר לך
על אחד ועל אחר, שרצו או לא רצו, ועלי, שניפנפתי אותם בלי
לחשוב פעמיים.
אני אספר על העבודה החדשה, על החברים המעניינים, ועל החיים
התל-אביביים הסוערים, שכמוני, גם הם - נמשכים ללא הפסקה.
אח"כ תהיה שתיקה. |
