"חיה את הרגע"
צרחו הם אלי.
נשימתם מצחינה מאלכוהול
עיניהם חסרות מיקוד
וגפיהם מחוץ לשליטתם,
עת יתפרעו בשכרון חושים.

ואני בהם מתבונן,
אי השקט  
בים רועש.
עיני סוקרות
ראשי חושב
מחשבותי בשליטה.

כמה אני לאבד עצמי,
לטבוע בים הגופות האנושי
להתמזג עם הרגע,
את שליטתי אז אזנח
ולגופי אתן את זכות ההחלטה.

אך שליטתי נותרת
האם פוחד אני מתוצאות הזנחתה?
את המחשבות המתערבלות בראשי
רוצה אני לכבות בנשיפה
כנר שורף.
אך לעולם לא אוכל.
שליטתי,
היא הדבר היחידי
בו איני יכול לשלוט.