בעולם של שוטים
אני שותק!
סייג לחוכמה
תנו להם רובים תנו להם מילים
תנו להם חרבות מושחזות
לדבר את עצמם לדעת
לדרדר את עצמם לדעת,
כלום,
בלי כלימה.
בעולם של שוטים
מולכים העשבים
ואיזובי הקיר סתם תלויים
בלי מעש
בלי מילה
הם שותקים, לא כי אינם חכמים
הם שותקים כי יפה לה השתיקה
סגורה לה בצדפה
ואם יפצו... יפצחו,
יגלשו להם מטה
אז מה?
בין העשבים הצפופים, אין מקום לשותקים.
במדינה של משפט,
אין אמת
במשטר של שופטים
אין אתיקה, גם לא מוסר
יש עורכי דין ויש פסקי דין,
יש עוודים ויש קלבושים
ויש תקשורת מתלהמת
ודין פלילי ויועץ משפטי
וכותרות- הרבה כותרות צבעוניות בעיתון.
ואין מי שיגיד מה מותר ומה אסור
ואין מי שיגיד שהמלך הוא עירום
ואין כבר מי שיגיד חדל.
במדינה של משפט יש חוק - אין כללים
ולצבע אין עוד ריח.
בחברה של תועים
אני תוהה
אם העתיד כבר כאן
או שמא זה העבר בלבוש של מחר
בחברה של תנים אני כבר כאן
עם אותו הריר והעיניים הבוהות
עם אותו המבט ואותו הרעב
כי חברה של תוהים
לא רואה מחר או אתמול
היא מחרחרת ודוהרת
לכאן ולשם,
אחר הזנב של עצמה
בעם של אניים
אני איני
אינני אני
בעם שכולו אחד והאחד הוא
אותו אחד של אז לפני מילניום או שניים
אותו נרדף של המאה שעברה
בעם של אנשים מחפשים את עצמם
רק עצמם.
ואין מחר ואין עבר ואין דיין או אפילו ארז
ואין אלוהה ואין עוד צדק
רק אני ואפסי עוד. |