לקראת סוף תפילת 'כל נדרי' קצת לפני שכל האנשים התפזרו הביתה
ראיתי את הגבאי שותה מים מהברז החלוד, אותו הברז שנמצא ליד בית
הכנסת הישן, איפה שכל הילדים משחקים תופסת, שהייתי קטן יותר גם
אנחנו היינו משחקים כאן בזמן שהמבוגרים התפללו, לא פעם מצאנו
את עצמנו שותים מים מאותו הברז שוכחים מהצום שרק התחיל.
שנה ראשונה ללא חשבון נפש, הפעם אני מרגיש שלם עם עצמי, יש
אנשים שנוסעים רחוק, אפילו עד להודו כדי לחפש שלמות, כדי
להשלים עם עצמם, אני חזרתי למושב. אומרים שאנשים שחיים בבית
אחרי גיל עשרים ואחת חיים בעצם את עצמם לאחור, חשבתי על זה
בשעה שבחנתי את הגוף שלי במראה הארוכה במסדרון, סוף סוף גם אני
מרגיש שלם אבל עדיין לא מושלם.
בלילה הגיעו החלומות, בהתחלה חלומות על אוכל, צלחות של אורז
ובשר, אני אוכל ושבע, לא סתם בסכין במזלג, חופר בצלחת עד שאני
שבע, אחר כך הגיע החלום על אפרת כהן, או אולי קראו לה יפעת,
הרי בכל זאת עבר כל כך הרבה זמן מאז.
אילת, רק השתחררתי מהצבא, גרנו בפאלאס, מלון דירות ששימש
למגורים של עובדי בתי מלון, תערובת של הורמונים משוחררים בצרוף
השמש הדרומית. יום כיפור ראשון מחוץ לבית, לארוחה מפסקת אכלנו
מלאווח ותירס מקופסת שימורים, בערב לבשנו בגדים לבנים וירדנו
לטייל בשדרות ששת הימים, שחוצות את אילת לרוחבה עד שכונת
שחמון.
אפרת, כן, אני כמעט בטוח שככה קראו לה, נולדה שנה לפני, אבל
בדיוק שנה לפני, בגלל זה היא חשבה שיש בינינו איזה קשר מיסטי,
משהו רוחני מעבר לגשמיות של אילת, היא הייתה חברה של צ'יקו כהן
שהיה המנהל שלי בבריכה.
הכל היה טוב ויפה. לנו היה קשר מיסטי להם הייתה חברות, עד אשר
צ'יקו התחיל להסתובב עם דניאלה, דניאלה עבדה בבריכה יחד איתנו.
חבר שלה טייל בדרום אמריקה, ואחרי שהוא העדיף להמשיך לארצות
הברית במקום לחזור אליה היא יצאה איתי במשך כמה ימים. ששכבנו
היא בכתה על הבן זונה שהשאיר אותה לבד בארץ, אחרי כמה ימים
הסברתי לה שזה לא עסק, אנחנו עובדים יחד וזה לא יכל להימשך
בצורה הזו. היא הבינה אותי והמשיכה קדימה. הבן זונה, ממנה לא
ציפיתי לכלום, הרי היה לה חבר בארצות הברית, אבל הוא, הרי
אנחנו עובדים יחד איזה תקופה, והבן אדם יודע שהיא מסתובבת
איתי, או לפחות הסתובבה, לפחות תשאל.
הרמתי טלפון לאפרת, היא בדיוק חזרה מעבודה, תקפצי אלי אני צריך
לדבר איתך, היה בינינו קשר מיסטי, לא היה צריך להסביר הרבה,
החבר שלך לשעבר והבחורה שהייתה איתי, עקרב נשאר עקרב, ואני
עדיין צעיר ומחפש נקמה.
"אתה לא חושב שזה יפגע בקשר בינינו" היא שאלה בזמן שהתעסקתי
בכפתורים בחולצה שלה,
"אל תדאגי לקשר בינינו ודבר ראשון שאני עושה מחר זה רץ לספר
לצ'יקו על מה שהיה כאן עכשיו", נקמה, זה שכנע אותה, היא עזרה
לי להיפטר מהחולצה ומתחתוני התחרה הלבנות.
לא עמדתי בחלק שלי בעסקה, לא סיפרתי לציקו והקשר בינינו הפסיק
להיות מיסטי, התחלתי לחפש אותה חוזרת מעבודה, לראות עם מי היא
יוצאת עכשיו, ניסיתי לתפוס אותה עוד כמה פעמים. מה עם דניאלה,
דניאלה עזבה את העבודה אחרי שבוע, חזרה לצפון. היינו בקשר איזה
תקופה, צ'יקו טס לארצות הברית, מאז הוא לא חזר, ואפרת אפילו את
השם שלה אני שוכח.
המשכתי לשכב במיטה, לקצר את הזמן שנשאר עד סוף הצום, אולי
לשכוח קצת את המחשבות על האוכל, אולי לתפוס קצת רסיסים מהעבר,
פרצופים נוספים עלו לי בראש, גליה הגבוהה, איילת, לילך, אולי
בכל זאת אני צריך לבקש סליחה, אבל כל זה רחוק ממני עכשיו. אילת
,הבריכה, כל הבחורות זה כל כך רחוק עכשיו, רק לפני כמה ימים
גמרתי לפנות את הדירה, אין יותר שותפים מהיום אני הולך לגור עם
החברה, במקום שהזזנו את המיטה נשאר כתם כהה של אבק, השכבתי
אותה בעדינות על הרצפה ועשינו אהבה, נפרדים מהדירה הישנה,
משאירים את כל הזיכרונות מאחור לקראת דף חדש. אבל הזכרונות
מסרבים להיעלם, רסיסים מהעבר עולים לי בראש הפרצופים הכואבים,
האבק על הרצפה נמרח, עקרב נשאר עקרב, 'על חטא שחטאנו לפניך
בעיניים רמות, תמחול. על חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח, תסלח'.
על גאוה, על נקמה, על הזלזול 'ועל כולם, אלוה הסליחות סלח לנו,
מחל לנו כפר לנו'.

אתה יושב בבית מסדר את הספה מול הטלוויזיה, מחשיך טיפה את
הסלון כדי שתראה יותר טוב, לידך מונח בקבוק מים וג'וינט, יש
אנשים שאוהבים לשתות בערב וויסקי מול הטלוויזיה כדי להירגע אבל
אתה מעדיף לגלגל סיגריה, אתה מחפש סרט בכבלים, משהו לא מחייב,
אולי תעשה ביד יותר מאוחר, פתאום העיניים שלך נתפסות בערוץ
אחד, מספר אחת עשרה בממיר שלך, מזמן לא הגעת לשם, משדרים משחק
ישן של מכבי תל אביב נגד צסקא מוסקבה. התקשורת עושה מזה עניין
גדול זה פעם ראשונה מזה הרבה זמן שקבוצה רוסית מגיעה לשחק
בישראל, אז עוד קראו להם ברית המועצות, יד אליהו מלא כרגיל.
אתה מסתכל בקהל הפרצופים הרגילים, אולסי פרי, רוני מילוא,
שמעון מזרחי יושב על הספסל רציני להחריד, אתה מסתכל על הקבוצה
דורון ג'מצי, גיא גודס, צ'ורה לפני שהוא עבר לירושלים, אתה
מנסה להיזכר בתוצאה, אבל יש גבול גם לזיכרון שלך, אתה נזכר
בדברים אחרים איך בינואר 94 כמה חודשים לפני הגיוס עלית על
הטיסה לאמסטרדם, בדיוטי פרי נתקלת בשחקנים של מכבי. הם בדיוק
היו לפני הטיסה למוסקבה, ניצחון שם והם עולים למשחקי ההצלבה,
הפסד והם חוזרים למאבקים בליגה בארץ, ראית אותם דוחפים עגלות
בדיוטי פרי. מי זה היה שם, וונדל אלקסיס שאחר כך עבר לאלבה
ברלין, רצית לגשת אליו להסביר לו כמה זה חשוב, זה לא רק המשחק
הזה זו מכבי, אלה ימי חמישי בלילה במושב, המזכיר דוחה ישיבות
הנהלה בגלל המשחקים. אנשים לא יוצאים מהבית, אתה יכול לשמוע את
הרעש מהמקלטים, אם הקבוצה מנצחת אתה מרגיש כמו פקק שמשתחרר
מבקבוק יין נתזים ואם הקבוצה מפסידה אין לך כוח לכלום, אתה
נכנס לישון ומכסה את הראש. אבל זה לא רק מכבי, בחממות מגדלים
וורדים, הרעש של המכונות לא משאיר לך מקום למחשבה, פועלים
ערבים חוזרים עם דליים מלאים וורדים אדומים וורודים, ומתנדבים
תאילנדים מניחים אותם על מכונות המיון, אתה יוצא מבית האריזה
ומביט בשורת החממות האין סופית הכל מוחלט, הכל ברור.
בסוף לא ניגשת אליו, התביישת, מאוחר יותר בבורסת הפרחים
באלסמיר תמצא עיתון מעריב ישן תקרא שמכבי הפסידה, השנים עוברות
אתה משתחרר מהצבא מכבי צוברת ניצחונות באירופה, 'אימא הבאתי
גביע' פיני גרשון צועק ופורש מכדורסל, יד אליהו תמיד מלא, אותם
פרצופים, לפעמים גם חדשים, אבל נדמה שהיא מתנתקת מהקהל, דורון
ג'מצי איש יחסי ציבור, מוטי דניאל פרשן ואתה מתחיל לפספס
משחקים, במושב חממות מתחילות להיסגר, התאילנדים בורחים לתל
אביב לעבוד במסעדות, הערבים עדיין חוזרים לחפש עבודה, אתה יוצא
מבית האריזה הריק רואה את שורת החממות הקרועות את הוורדים
היבשים אתה חושב לעצמך לא רק מכבי הפסידה, אתה מכבה את
הטלוויזיה, אין לך כוח לכלום, אתה נכנס לישון ומכסה את הראש.

הם אומרים שהשפה הרזה מתה, שלאנשים נמאס לקרוא על תל אביב, בתי
קפה וזיונים, אני גומר לקרוא עוד ספר של בוקובסקי יותר רזה מזה
יש רק בסומליה, לאנשים אף פעם לא נמאס לקרוא על צרות של אחרים,
ככל שאתה סובל יותר כך יש לך יותר על מה לכתוב, הכל שקרים, כבר
מזמן גיליתי את זה. כמה שיש לך יותר כסף ככה יותר קל לך לכתוב,
לפעמים אני מתעורר באמצע הלילה, עולה על הוונדורה הישנה, כתמי
צבע מכסים את הדפיקות הישנות בפח, אני יוצא ברוורס ומתחיל
לנהוג. חוצה שומרון, אני משתדל לא להוריד את הרגל מהגז, אתה אף
פעם לא יודע מאיפה זה יגיע, הכדור או האבן, אתה מכווץ כולך
במושב הנהג, מנסה למצוא טרמפיסטים שיחלקו איתך את הפחד, בראש
העין אתה מתחיל לחשוב לאן הפעם, בדרך כלל אתה לוקח שמאלה בגהה,
מגיע בסוף לבן גוריון, מסתכל על המטוסים ממריאים וחוזר הביתה
לישון. ילדים בני חמש עשרה עושים באנגים ברחל המשוררת, ממה הם
מנסים לברוח, הרי כל החיים הם עוד ינסו, אחרי אילת הגעתי
לארצות הברית  למיאמי פלורידה, הנקודה הכי דרומית בארצות
הברית. לים אמרתי לנהג מונית יום לפני הסילבסטר של 99, חיפשתי
מוזיקה, חיפשתי בחורות, גיליתי שחלומות מתגשמים רק בקולנוע
והלכתי למכור ציורים.
מישראלי מבוגר עם שעון זהב על היד ומכונית אמריקאית עם גג
נפתח למדתי את השיעור הראשון שלי בשיווק, "אתה לא מוכר להם
ציור, אף אחד לא רוצה לקנות ציור אתה מוכר להם חלום, מוכר טוב
מזהה ישר את החלום של העומד מולו."
מכרתי חלומות על אהבה, מכרתי את ארץ הקודש, ומכרתי הרבה מעצמי,
ברחוב מספר שמונה במיאמי, איפה שרק מדברים ספרדית, הגעתי
למסעדה קטנה, אבא אימא ובת, הצגתי בפניהם את החלומות, לאימא עם
צלב גדול מזהב סיפרתי על ישו, שחצה את הכינרת בהליכה על המים,
ולבת, בחורה בת שמונה עשרה בעיניים נוצצות, סיפרתי על לילות
אהבה בכינרת.
'תודה רבה, אבל אין לנו הרבה כסף כאן', אמרה הילדה בת השמונה
עשרה, בתערובת של ספרדית ואנגלית 'אבל אני אספר לך סיפור', היא
מזגה לי כוסית של רום פורטוריקני מבקבוק לבן וחייכה שראתה אותי
נחנק.

" ...והיה לאחר שהשליכוהו למים, זימן אלוהים דג גדול לבלוע את
יונה, ויתפלל יונה לאלוהים שיצילהו, ויהי יונה במעי הדג שלושה
ימים ושלושה לילות, לאחר הדברים האלה הקיא הדג את יונה לא רחוק
מחופי סאן חואן.  יונה ישב והודה לאל על הצלתו אך שכח את
ההבטחה אותה נתן, הוא פנה להיכנס בין העצים לחפש אחר מזון
ומשקה ונתקל בבקתה קטנה עשויה מעץ, ועשן בישול מיתמר מעל
הבקתה, דפק יונה בדלת שלוש פעמים, וקול חלש ענה 'תיכנס כי
חיכיתי לך'.
נכנס יונה אל הבקתה וראה אדם זקן, האדם הזקן ביותר אותו ראה
בחייו ולו פנים מלאות קמטים וזקן לבן וארוך, הזקן הזמין את
יונה לשבת לידו לצד השולחן על כיסא שהמתין לו שם, הגיש בפניו
צלחת מרק חמה, וכיכר לחם, יונה שאל את הזקן מדוע הוא לבדו בלב
היער, והזקן סיפר לו את סיפורו, 'אנשים רעים גרשו אותי מעיר
הבירה, בגלל שאני זוכר את אשר האנשים מנסים לשכוח, האנשים
מנסים להימלט ממעשיהם וקשה להם לראותם כל יום, במקום להימלט הם
העדיפו להשליכני אל היער', הודה יונה לזקן על הארוחה, וחזר אל
החוף ושאר עלילות יונה כתובות בספר, והזקן הרי הוא אליהו
הנביא."

השארתי להם חלום גדול על בית במדינה חדשה שתי מכוניות בחנייה,
והזמנתי  טיסה מסביב לעולם בעשרים וארבע שעות, נחתי באילת,
'דוגית נוסעת מפרשיה שניים, כל מלחיה נרדמו כולם, אם לא יעורו
כל מלחיה, אז איך תגיע הדוגית לחוף', אתה מנסה להפסיק לברוח,
אבל לפעמים רק שאתה חוזר ומתקרב אתה מצליח להיזכר ממה.