כבר שבוע שאנחנו שומעים רחשים מוזרים מהארובה של התנור, אתם
מכירים את הסוג הזה של תנורי חימום, שחורים גדולים מברזל,
פועלים על דלק, עם חלון זכוכית באמצע שממנו אפשר לראות את
הלהבות בוערות.
אמא חשבה שזו איזו ציפור שבטח הקימה את הקן שלה בראש הארובה,
אבא דווקא חשב שזו סתם הרוח. אני לא חשבתי כלום, לא ממש עניין
אותי מה שקורה בארובה של התנור, בטח שלא באמצע הקיץ כשהדבר
האחרון שאתה חושב עליו זה איך להתחמם בקור.
ככה או ככה, אף אחד לא חשב על התנור מספיק בשביל לבדוק את זה,
עד שהיום בבוקר, בשעה ששיחקתי במחשב, התפרק החלק של הארובה
שנמצא בתוך הבית, ומתוכו זחל נחש שחור ושמן ונשך את אחותי
הקטנה, שבאותו זמן צפתה בטלויזיה בסלון, באף.
הבכי שלה הכניס כמובן את כל הבית לפאניקה, אמא ואבא התרוצצו
סביבה, אחותי הגדולה באה גם היא לראות מה קרה, ורק לי לא היה
ממש אכפת, כי בדיוק עברתי את שלב שלוש בדיגר.
חצי שעה אח"כ הם היו בדרך למרפאה, כמובן שהציעו לי לבוא אבל
אני לא כיבדתי את ההצעה בתשובה ולכן נסעו בלעדי. אחרי שהלכו
שמתי לב שהנחש עדיין נמצא בסלון, מתפלש לו על השטיח בהנאה
ומכסה אותו בכתמים שחורים מכוערים.
קראתי לאבא שיבוא להוציא אותו, אבל אחרי כדקה נזכרתי בעצם שהוא
בכלל נסע למרפאה, אז הכנתי לי כוס גדולה של מיץ פטל והלכתי
להסכל בטלויזיה, מטפס על הספה ונזהר לא לגעת בנחש השחור.
"תגיד, ילד" פנה אלי הנחש פתאם "זה לא מפריע לך שאני כאן?"
ניסיתי להעמיד פנים שאני לא שומע, אבל הוא זחל על הספה ושאל
אותי שוב, וראיתי שאם אני אתן לו להתקרב יותר הוא עלול ללכלך
לי את החולצה או לנשוך, אז החלטתי לענות.
"אני לא יודע" השבתי לו "אני לא תורן על הנקיון, זה של אחותי
הגדולה. אני צריך רק לשטוף כלים." הנחש, בזמן שדיברתי, נכרך לי
על הרגל, חשבתי להוריד אותו אבל החלטתי שאני במילא צריך להחליף
בגדים היום, ושהם יהיו בכביסה בכל מקרה, אז ויתרתי.
"ובכל זאת" הוא המשיך לדבר בעודו מטפס ומשאיר פסים שחורים על
המכנסיים שלי "לא אכפת לך שהבית שלך מלוכלך? והמכנסים שלך
מלוכלכים?"
מלמלתי משהו לא ברור בתקווה שישתוק ויתן לי לראות טלויזיה,
והוא אכן השתתק, אבל המשיך לטפס עלי כשהוא מכתים את כולי
בשחור, ואז זחל בחזרה לרצפה.
"ומה אם אני אעשה ככה, ילד?" שאל אותי, והזדחל לו על הטלויזיה,
מכסה את המרקע בשחור בלתי חדיר.
"לא 'כפת לי" אמרתי לו, במילא סיימתי כבר את המיץ ולא היה
שומדבר מעניין, מילא היה רובוטריקים או כוח המחץ, אבל ככה
סתם לא שווה לריב בשביל חדשות, אז החלטתי ללכת לישון, ודאגתי
לכבות את האור ולהתכסות היטב כדי שאמא לא תראה שאני מלוכלך
ותשלח אותי להתקלח.
התעוררתי לקול הצרחות של אמא, שכבתי במיטה, וניסיתי להקשיב למה
שהיא אומרת באוזן אחת, כי ישנתי על הצד. היא צרחה על אבא שיש
שם נחש ושיוציא אותו החוצה, אבל אבא אמר שקראו לו דחוף מהעבודה
ושהוא חייב לרוץ ויוציא אותו מחר, ושבינתיים לא יתקרבו אל
הנחש, אפילו לא כדי לבדוק אם יש לו ראש משולש.
כשקמתי בבוקר והלכתי למטבח לשתות שוקו הנחש עדיין היה לו
בסלון, גדול ושמן מתמיד, וכל הסלון היה מטונף ושחור מפיח. אמא
הסתכלה על אבא במבט מאשים, ואבא שכנראה נשאר תורן בעבודה כל
הלילה טען שהוא עייף מדי בשביל להוציא אותו עכשיו ושהוא בכל
מקרה לא עושה כלום לאף אחד, ובטח נשך את אחותי רק כי הוא פחד.
הוא גם אמר שקצת לכלוך עוד לא הזיק לאף אחד. אמא לא ענתה,
ואחותי הגדולה סיננה משהו על בית משוגעים, אבל גם היא העדיפה
ללכת לחוג מחול במקום להוציא את הנחש מהבית.
כשחזרתי מהגן לא מצאתי את אמא או את אבא בבית, וגם לא את אחותי
הקטנה. אני גם לא בטוח שהייתי מוצא משהו בבית, כי כולו היה
שחור ומטונף, והנחש היה ממש גדול ושמן, כמו אלו שמראים בסדרות
טלויזיה של "עולם החי" וקוראים להם אנקודות.
הדלקתי את הטלויזיה ומבעד לשחור יכלתי לשמוע את קולו של קפטן
פלינט כשהוא שולח פקודות לחיילים, חבל שלא יכלתי לראות את זה,
במקום זה הסתכלתי על הנחש הישן, ועל הבטן הנפוחה שלו שעלתה
וירדה כשנחר.
הוא פיהק, ואני ראיתי את הראש של אבא מציץ לו מתוך הפה, ממש
כמו בקלטת של ספר הג'ונגל כשהנחש בלע את במבי.
"חמודי" לחש לי אבא מהפה של הנחש, כנראה כדי לא להעיר אותו
"אתה יכול לקום שניה ולעזור לאבא לצאת?"
אבל אני לא עניתי, עשיתי כאילו אני לא שומע, לא ממש עניין אותי
לעזור לו עכשיו, וכדי שלא יקרא לי שוב קמתי והלכתי לקחת
בייגלה.