רוני אמור לפגוש את תרצה הערב. הוא לא יודע עליה יותר מידי,
הוא לא יודע איך וגם לא בטוח שהוא כל כך רוצה. אולי הוא יופתע
לטובה סוף סוף. אל תרצה התוודע במהלך שוטטות באתר פנויים
פנויות באינטרנט ומהתמונה היא מצאה חן בעיניו. "למרות שגם
הכיתוב היה מעניין, קודם כל המראה", חשב לעצמו בתרצו את
השטחיות לכאורה שבה הוא חושב.
כבר כמה ימים שהוא מצוברח. פתאום אחרי שבוע של פנטזיה, כמו
הדקה הראשונה של אחרי סרט טוב, הוא התחיל להרגיש מדוכדך.
ככה זה בהתחלות חדשות, אמר לו עוז- אתה פתאום מרגיש חנוק- רוצה
קצת מרחב.
והיא דווקא היתה נחמדה ג'ניפר, האחרונה עימה יצא. נחמדה שזה
פתאום לא נורא להתעורר איתה בבוקר וזה הרי הכי חשוב- להיות
מסוגל להביט עליה בינות לשרעפים, להתנגש בה בדרך לחדר האמבטיה,
לשתות קפה ברגעים ארוכים של שתיקה.
אבל בכל זאת, אחרי שאדם מתרגל להיות לבד כל כך הרבה זמן לבד,
משתלט היצר הזה- היי אל תכנסו לי לחיים כל כך מהר, רגע, אני
צריך משהו לברר. אתה קם בבוקר ושואל, מי זאת שמסתובבת לי בין
הרגליים בדירה ומה אני עושה איתה עכשיו?
הבוקר שאחרי הוא כמו היום שלאחר המלחמה- כולם בהלם הקרב מאמש,
הפצעים חשופים, האמת עירומה וכבר לא חושך והאלכוהול התפוגג
בגוף. הבוקר שאחרי, צריך אדם להיות אצל עצמו.  
את עוז פגש לפני שנתיים במסיבת חנוכה של תמי קדרון, עורכת
חדשות. הם ישר התחברו ומהר מאד מצאו את עצמם משוטטים ביחד
ברחובות תל אביב כמו חתולים מיוחמים, לעיתים לבד ולעיתים
במסגרת שבט רווקי שנות השלושים.
עוז יוצא מחר עם זאת שאמורה להיראות כמו עמית מכטינגר. בשבוע
שעבר נתן רוני את מספר הטלפון שלו לאחיה. הוא פגש אותו על הבר
בקליינטה וזה, בחור חייכן כזה, פנה לפתע ושאל אותו אם יש לו
בחור להכיר לאחותו. רוני לא היסס. היתה לו תחושה כזו והוא כבר
די מסוקרן לדעת איך זה יהיה מחר.
פגישות עיוורות, זה מה שהולך היום. כבר אין להתחיל, אין
לפלרטט. אנו הרי חיים בעולם אינסטנט. גם הפגישות הן אינסטנט.
מדברים 15 דקות בטלפון וקובעים לקפה באיזה מקום ניטרלי- כזה
שאתה לא אמור להכיר בו אנשים, כזה שאין בו יותר מידי מיניות,
אבל גם לא קפיטריה. אז קובעים שבכל מקרה יושבים חצי שעה
ואומרים שלום. מתאים מתאים, לא לא.
לפני שבוע היתה לעוז פגישה עיוורת, והוא פעל על פי הספר. היא
נכנסה למכונית וידיו קפאו. היא מביטה והוא מבטו נעוץ בהגה.
"נכון שאמרנו שאם זה לא זה אז אומרים"? נכון, השיבה. אז אני
מצטער.
יום שלם התייסר לאחר מכן. וכנראה שבצדק, כי הפגישה עם עמית
מכטינגר היתה "ועונשו". רק שהיא עשתה את זה יותר באלגנטיות.
אחרי שעה אמרה לו שזה לא נראה לה.
פגישות עיוורות. אין ספק שזה לא פשוט. אתה הרי אמור לפגוש
מישהי במהלך הסרט, כמו אז, ואז יש לך זמן להכיר, לתהות על
הקנקן, לפלרטט, לעכל. אחר זה פתאום בא לך ואתה מכה ולוכד אותה
ברשת.
בפגישה עיוורת, אתה צריך לבלוע, אסור ללעוס.
מבולבלים? ככה זה אצלנו הרווקים. לא יודעים להבחין בין הראש
למעלה וזה שלמטה. מה בא קודם? הגוף או הראש, השכל או התאווה,
ההיגיון או הפנטזיה?
אז אתה יושב מולה, נועץ עיניים כשהיא לא מסתכלת ומפשיל מבט שגם
היא תוכל.
ספרי לי סמדר, ספרי על חייך? אתה אוהב את העבודה? ומה על
הדירה? ...מה את אומרת? ומה את עושה מחוץ לעבודה?...גם אני
אוהב סקווש. ..לא, אני לא מת על מאכלי ים.
והיא שואלת על הוריו והוא על אחותה שחזרה בתשובה או על אביה
שחושב לצאת לפנסיה ועל אמה שמזמינה אותה מחר לקנות בגדים
בקניון.
פגישות עיוורות, כל כך הרבה אינפורמציה לדחוס ובנוסף לחשוב,
לדמיין. לנסות להבין כמה אינטיליגנטית היא, והאם יש בה מיניות
מתפרצת או לפחות לטנטית. הוא תר בעיניה אחר הקסם, מבטו עובר
לשדיה- האם מזמינה היא או שמה צריך עוד פגישה לדעת.
האם הוא עושה לי את זה. הוא בכלל יודע מה הוא רוצה מעצמו, או
שהנה עוד ילד לגדל. הוא בכלל רציני, או שסתם מחפש לתקוע?
טוב, הרגע הזה של השתיקה נורא ארוך, אז מה אני אגיד עכשיו? אני
הרי לא רוצה שהיא תחשוב שאני פלצן לא מנומס שלא מפסיק לדבר.
אפשר לראות בפגישות עיוורות סוג של ריגוש והפתעה. הקול שמאחורי
השפופרת אמנם יכול להישמע מפתה וסקסי, הבחורה תעשה רושם מצוין,
תצחק ותהיה משוחררת ובפגישה אתה נוכח לדעת שאתה יושב מול
עגבניה מתוסכלת ועצובה.
מאידך תופתע לדעת איזו עוצמה יש בפגישות הללו. אתה יושב מולה
ומחליט שאתה לא רוצה אותה כנראה והיא- מצאת חן בעיניה וקולטת
שאתה לא החלטת, אז היא מפתה אותך בתקווה שכמה שעות אחר כך
תשתכנע אחרי שטעמת ממנעמיה. ככל שהיא תהיה סקסית יותר או
מושכת, כך גוברים הסיכויים שתמצא את עצמך בסיטואציה זו.

רוני מתנדנד בין בוז לעצמו, רחמים עצמיים ולגיטימציה עקב המצב.
נו, איפה כבר פוגשים בחורות נורמליות בעולם המחורבן הזה. או
שהן מתחבאות בבית או שאני לא יודע לראות אותן. אז הוא פשוט
החליט להיות פתוח להצעות, להראות שהוא יודע להיות ספונטני,
תודו הרי שיש כאן מן הספונטניות. יש  לנו הרבה חברים מן העבר,
שהתמזל או איתרע מזלם והתחתנו. נשות החברים המודאגות מכך
שבעליהן יפזלו לחיים עצמאיים של רווקות, של ריבוי בחורות ושל
חופש יחסי, מוצאות מבני מינן לזיווג ובכך ישיגו שלוש מטרות-
בהתהדרות בשידוך, בצמצום עולמו של בן זוגן ובעשיית טוב לאיזו
חברה נודניקית. זהו, עכשיו הדשא של השכן כבר לא כל כך ירוק
יותר.
דרך אחרת שאימץ לאחרונה, היא באמצעות האינטרנט- אתרי השידוכים
של וואלה! ונענע משופעים בריבות מכל הסוגים, רק לשוטט ולתת
דרור לדמיון: היא בחורה בת 28 עם שיער שטני בינוני, מבנה גוף
חטוב 5 מתוך 5 בעלת מקצוע חופשי, תואר ראשון והכנסה מעל
הממוצע. היא אוהבת קולנוע וחיות, אוהבת לטייל וללכת למסעדות,
היא תפנק אותך אם רק תהיה שנון ומדליק. אם אתה גם נאה וגם
מצחיק, רגיש וספונטני ואם גמרת עם המשחקים, מחכה לך מישהי
שתזכיר לך מה זו אהבה, שהאהבה בשבילה היא הכל, נסיכה לבניית
חיים שיוויוניים ורומנטיים, שרוצה חבר אמיתי לחלוק חיים
משותפים.
אז אתה משאיר 500 הודעות לנסיכות היפהפיות בפוטנציה, הופך
בראשך לראות אותה מהלכת לצידך יחפה על שפת הים ומקווה לקבל
תגובה.
מספר ימים אחר כך תפתח את הדואר האלקטרוני ותמצא את מספר
הטלפון של דנה, או אביגיל.
אתה שואל את עצמך איזה מין בנאדם הולך לאינטרנט, מה זה אומר
עלי ומה זה אומר לגבי הבחורה. היא הרי חייבת להיות עקומה אם
היא פונה לאינטרנט. מאידך אני הרי בנאדם נורמלי- סביר, אז בטח
יש עוד אנשים כמוני... והולך.

ויש את ההורים. במקרים אלה אתה חייב ללכת לפגישה למרות
שהסיכויים מראש הם אפסיים. אתה חייב ללכת כי אם לא, אז לא ירדו
לך מעל הגב. אבל אחרי שנפגשת איתה תוכל להגיד שאין להם שום
הבנה בטעמך ושמוטב שידאגו לאחיך הצעירים.
החברות/ ידידות גם הן משום מה רואות את בנות מינן בעיניים
אחרות. הן פשוט רואות את היופי הפנימי בבחורה. אז אם ממש צריך
ללכת אתה הולך, אבל דע לך שכמעט תמיד, חבל על הזמן.
רוני למד שהפגישה בעלת הפוטנציאל להצלחה היא בדרך כלל סידור של
גבר. גברים יודעים מה גברים צריכים, מה הנתונים שיספקו את
העיניים ואת הדמיון.
הוא כבר דיבר עם תרצה פעמיים בטלפון. מחד זה חשוב לנסות ולשאוב
אינפורמציה כדי למזער את אפקט ההפתעה, אבל מאידך האכזבה יכולה
להיות מרה. שיחת הטלפון חשובה לצורך מיפוי וריכוך. למרות שאתה
מקבל את הטלפון ואת הנייד, לתרצה הוא לא התקשר לנייד, כדי שהיא
לא תחשוב שהוא לחוץ או משהו. בכלל במערכות מתפתחות, כולם
מבקשים ליצור רושם של "קולים", שום דבר לא בוער ולא לחוץ,
כאילו שאנחנו לא מצפים בכליון עיניים לדייט הזה.
לשיחה הראשונה אפשר לקרוא תיאום ציפיות וקביעת כללי משחק.

אם כן, אחרי ש'מכטינגר' התקשרה, נפגשו היא ועוז ב- 'אר קפה'
שבהרצליה. כרגיל, 5 דקות עם סיום הפגישה הוא התקשר. כמה זמן
ישבתם שאלתי. אם הם ישבו פחות משעה, זה כנראה לא זה, אם יותר
משעה יש סיכוי לפגישה נוספת ואם זה נמשך על פני הערב, אז יהיה
חם!
עוז מתקשר וקולו נשמע נלהב. "קבעתי איתה גם למחר והיא נראית לא
רע בכלל. קצת אסטרונאוטית, אבל נחמדה", סיכם.
למחרת נפגשו בשנית. בלילה התקשר לספר כי הבחורה ניפנפה אותו.
טוב, עכשיו הוא תיקו, לא?

אחרי רבע שעה הוא קולט שביטנו לוחצת. הנה עוד שמן למדורת
העצלות ששורפת אותי, חשב, ורץ לסלון לעשות 40 שכיבות שמיכה,
בתקווה שאולי יתנפחו מעט השרירים המדולדלים לקראת הפגישה עם
תרצה. זה לא שהוא עצלן, אלא שפשוט לא החליט לאיזה מכון כושר
ללכת וזה לא שהוא לא חרד למבנה גופו, אלא שהראי בינתיים לא
בוגד בו.
שנים שהוא גר לבד, התרגל כבר לזרוק, בלילה לפני שנכנס למיטה,
את התחתונים על הרצפה, לתקוע נפיחה קטנה בלי לחשוש שמא מישהו
או מישהי תבחין ולאפשר לכיור למלא את ייעודו ולשמש אכסניה לשלל
כלים.
אמו תמיד אומרת לו שאסור להתרגל לחיות לבד, אבל רוני מאמין
שהוא לא התרגל, כי יש דברים שבהם הוא מגביל את עצמו, כדי שיוכל
להינות יחד עם המכסה.
בשעה תשע הם קבעו בבית קפה בשדרות רוטשילד. בתחילה שקל להציע
לה לאוספה מהבית אבל אז חשב על הנסיעה ביחד. אם היא תהיה
נחמדה, לא נורא, אבל אם לא כל כך, אז הוא יצטרך הרי להחזירה
וסביר להניח שהם ישתקו רוב הזמן. לא, החליט, עדיף להיכנס ישר
לסצינה. חוץ מזה, חשב, הרי קיימת הסוגיה של פתיחת דלת האוטו
ולנהוג כג'נטלמן או שמא היא תטפח ציפיות.
באיחור קל מגיע גילי לבית הקפה ומביט סביב. כמובן שהיא לא
הגיעה. הוא מתיישב בשולחן צדדי, שאפשר לדבר בשקט מבלי שאנשים
יחשדו שמדובר בבליינד דייט. תרצה נכנסת והוא מנפנף בידו. תרצה
מתיישבת והם מתחילים לדבר או בעצם מתחילים לבחון זה את זו.
אחרי שעה הוא שואל אם אפשר להזמין את החשבון והיא- אולי נלך
למקום אחר. הם פונים במורד הרחוב ומוצאים באר חשוך, מתיישבים
על הבאר ומזמינים אלכוהול. שעה אחר כך, מעט מבושמים, המבטים
הופכים פחות מהוססים ויותר ארוכים. הפעם היא מזמינה חשבון
ושניהם מתחילים לחשוב איפה- אצלה או אצלו. כנראה שהעם היהודי
לא יתוגבר הלילה, אבל לפחות שני יהודים יהיו יותר מאושרים
ללילה, והשאלה היחידה שנותרה לבירור מאוחר יותר, היא כיצד
יקומו למחרת בבוקר ומה יקרה כשהעיניים יפגשו.