אני כל כך מתגעגע,
למגע שלה, לליטוף שלה,
לשיחה עימה, למבט שלה.
האם זוהי אהבה?
אני חושב שכן,
אבל לא בטוח.
קרוב אליה כל כך,
מסתכל עליה ומחייך.
לא יכול להפסיק להסתכל,
לחייך, לנשק.
הראשונה שהצליחה,
שהצליחה לגרום לי לכתוב
לא מתוך עצב, לא מתוך כאב,
לא מתוך כעס.
אך עדיין פוחד, פוחד כל כך.
כל פעם שמשהו קורה לא כרצוני,
שהמילה יוצאת מהקשרה.
הופך לאותו ילד מפוחד,
עם מבט אבוד.
האם זו אהבה?!
כנראה שכן,
והיא הרבה יותר טובה
כשהיא גם מוחזרת חזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.