לא פעם עצרתי בצד הדרך
והטלתי מים על קיר או חומה או גדר או שיח או עץ
וכשהשתן ניתז נזכרתי בשורות של יהודה עמיחי
כאלו שלא שינו את חיי
ולא מיהרתי לחזור לדרך
והבטתי בשמיים כפי שהבטתי בילדותי במראה
מצפה לראות איך פני משתנים
ונזכרתי שגם במקום הכי יפה בעולם היה הלילה
נפרש מעלינו עצוב, כילד המסדר מיטה באריכות כשמכריחים אותו
ללכת לישון
ושכחתי שאולי יש מי שצופה בי
שלא כל מה שעשיתי בסתר עשיתי
והבנתי שלבי לומד יוגה
מחפש את גבול גמישותו בתרגילים חדשים

בסוף אני נוגע בעץ או בשיח או בגדר או בחומה או בקיר
אוסף הוכחות לקיומי
מרחיק את לבי מעצמי.