להתמכר לטעם של שוקולד כשמתחשק מתוק בפנים,
לדעת לאהוב, ללטף, לחבק בחום,
להקשיב באהבה למגניגה ישנה,
להיות מוקסם מפלא הבריאה,
מפלא היקום,
מהדינאמיות שיש באויר בארץ הזאת,
הכל כך מורכבת,
לכתוב עליה שיר,
לתת למילים לזרום מתוך האצבעות.
לפעמים נדמה כאילו זה מה שנשאר לנו
תחת כל הצביעות והלכלוך שמכסים אותנו,
תחת המסיכה הענקית שאנו לובשים
כל יום בדרכינו אל - החוץ
למציאות.

אני לא אתפשר,
לא אתן למציאות לגעת לי בחלום,
לא אתמכר למחשבה על מחר טוב יותר.
אנצל את ההווה
ואהנה ממנו.