תחבק אותי, תגיש לי את הירח בציפוי קצפת ותותים ותמשיך לצחוק
יפה כל כך.
תרקוד כמו משוגע, ותהפוך גם אותי למשוגעת, תמיד רציתי להיות
כזאת.
תרים אותי בשתי ידייך, עד שכולם יסתכלו על ההצגה שלנו,
ואז, ממש כשאנחנו מגיעים לשמיים, תן לי ליפול ותרים אותי שוב.
תחזיק לי את היד, ונלך להקפיץ עוד כמה משקאות, רגע לפני שהמסך
שלנו יורד.
תשתכר, תשכר אותי בשתי עינייך, תמשיך להיות שלי.
בעצם, תמיד היית שלי, ואני הייתי שלך, וככה הקסמנו את העולם.
אנחנו מסתובבים במעגלים, ואני שוב נזכרת בכל פעם שאתה מצליח
להפתיע אותי מחדש,
בין חולות אינסופיים של ים ליד כוס הקפה של הבוקר, בתוך כל
השלווה והשקט האלו של סיני.
לפעמים אני חושבת שכשאנחנו ביחד אנחנו סורגים סוודר של שקט,
ומלבישים בתוכו
עשרות מלאכים שיושבים למעלה, צופים בנו, וניזכרים מהי ההרגשה
של להיות קטן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.