לוסילה, ילדה של חורף
אוספת את טיפות הגשם בכיסים.
היא חוזרת להגיד לי שהיא כבר לא זוכרת,
כאילו לא ניחשתי
כאילו שלא יכולתי גם אני
להחריש את הרעמים
ולשכוח.

לוסילה ילדה של חורף
מצנזרת את השתקפויותיה בשלוליות.
אומרת שאהבה זה כמו לגלות את העולם
כאילו ששכחתי
כאילו שהמפות המסורטטות שלי
לא עפו במונסונים
ומחקו את כולה.

לוסילה ילדה של חורף
לוכדת את הרוחות בסיבי שערה
את הפחד היא מכרבלת מתחת לשמיכה
כאילו רק לצידו השני של הגבר ששוכב לידה
כאילו שומרת רק לעצמה
את הטוהר והיופי
מהחורף שנגמר.