New Stage - Go To Main Page

א. סופרמן
/
אנטיוכוס


יש אותי
ואנטיוכוס,
מעט אויר, הרבה ספה,
קוויאר ושלכת עושים אהבה.
שתיקות ודם,
אני יודעת,
לא שכחתי לדקה
איך הוא שר שירי מולדת
כשהוא קרע לי את החולצה.

שישי בלילה,
שבת בבוקר,
אני שוכחת את ההבדל.
המגן דוד שלי שוקע בקפה מר ותפל
.
אז אם יש לי פה שדיים,
זה אומר שאני צריכה להתכופף
כמו כהנת,
לשם שמיים,
בשביל כל מה שאתה דוחף?

סירופ מתוק,
בין הרגליים,
התותחים שלו שותקים.

קירות מוכתמים, מדדמים לרצפה,
האקדח שלי הצטלב בכל פעם שהוא ירה.

אחד,
ועוד אחד
ועוד אחד
ועוד רבים.


לא אני,שלא בחרתי
בתמימות של ילדות,
שאלקק את החזיר שלך,
ואמשיך משם לחיות.

אקדח וגרביונים
וחלום שהתפורר,
אבל כבר כבשנו את דמשק,
ואין לאן
להמשיך יותר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/10/03 8:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א. סופרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה