יש אותי
ואנטיוכוס,
מעט אויר, הרבה ספה,
קוויאר ושלכת עושים אהבה.
שתיקות ודם,
אני יודעת,
לא שכחתי לדקה
איך הוא שר שירי מולדת
כשהוא קרע לי את החולצה.

שישי בלילה,
שבת בבוקר,
אני שוכחת את ההבדל.
המגן דוד שלי שוקע בקפה מר ותפל
.
אז אם יש לי פה שדיים,
זה אומר שאני צריכה להתכופף
כמו כהנת,
לשם שמיים,
בשביל כל מה שאתה דוחף?

סירופ מתוק,
בין הרגליים,
התותחים שלו שותקים.

קירות מוכתמים, מדדמים לרצפה,
האקדח שלי הצטלב בכל פעם שהוא ירה.

אחד,
ועוד אחד
ועוד אחד
ועוד רבים.


לא אני,שלא בחרתי
בתמימות של ילדות,
שאלקק את החזיר שלך,
ואמשיך משם לחיות.

אקדח וגרביונים
וחלום שהתפורר,
אבל כבר כבשנו את דמשק,
ואין לאן
להמשיך יותר.