"אני שונאת את עצמי ורוצה למות".
הנה משפט דכאוני טיפוסי שלא נדיר לשמוע אותו, בעיקר מפיהן של
נערות מתוסכלות בנות 15 - בגיל ההתבגרות.
אבל הפעם, נראה שזה הרבה יותר מזה.
כי גיליתי בי תכונה נוראה מכל: בוגדנות, חוסר נאמנות...
אני מגעילה את עצמי.

4 ורבע לפנות בוקר,
ניסיתי להכריח את עצמי לישון - מחר יום ארוך -
וזה לא עובד.
אני מנסה להתמודד עם ה'גילוי' העצמי החדש,
השקרני, הרע, הכ"כ לא טהור...
הלוואי ויכולתי לחזור ולהיות הילדה התמימה של פעם,
בעיניך,
"בסך הכל בת 15..."
משפט ששמעתי רבות.
מי האמין שדווקא אני אפגע במישהו כ"כ?
אומרים שמכל טעות לומדים.
ואני למדתי מה זה לפגוע באנשים,
וזה שיעור שהייתי רוצה למחוק.
אני לא מצליחה להסביר לעצמי - למה?
ולך - כמה, כמה אני מצטערת...
סליחה.

הייתי עושה הכל בשביל לדעת
שאתה בוטח בי שוב.
הייתה עושה הכל בשביל לדעת
שזאת לא המפלצת שהפכתי להיות.
הייתי עושה הכל כדי למחוק
את הטעות הנוראה הזאת...
יותר מכל, הייתי עושה הכל
כדי להיות איתך עכשיו, במיטה שלך
ושאתה תדע בטוח
שאני כולי רק איתך.

אני שונאת את עצמי ורוצה למות.

(סליחה).