אני בתוך שדה, שדה ענק, ירקרק, מיוחד, משום הסדר המופתי שבו
עומדים עצי הברוש שמסביבו. בתוכו, אם מבחינים היטב, בכמה פינות
נסתרות צומחים להם שיחי דובדבנים, מה שמעשיר את ריח השדה
ומעניק לו ריח של בשמים וניחוחות שרק גורמים לך להרגיש יותר
טוב מתמיד.
אותו שדה משכר אותך בריחו, אתה ממשיך להישאר שם, לשבת בתוך
האזור הירקרק המדהים הזה, בשילוב אותן נקודות אדומות נסתרות.
שילובם של שני הצבעים הללו גורם לך לחוש סוג של רגיעה, שלווה,
רעננות ונוחות. אתה שם, פשוט לא רוצה לעזוב את המקום. אתה
מעוניין להמשיך לשבת ולהירגע עד אשר יימאס לך, אם בכלל. אתה
חושב לעצמך, יש משהו בשדה הזה, משהו שגורם לתחושה נפלאה,
מדהימה, שעונה לך על השאלה "מדוע החיים יפים?"
מדוע, באמת? משום אותם פלאי טבע, שכאשר אתה רואה אותם ומבחין
בהם, אתה פשוט נדהם מיופיים העצום, שאפילו אין ספור תיאורים לא
יצליחו לתאר אותו. פשוט יצירת מופת שלא תשכח לעולם.