המכשף האפריקני שלי נכנס למשבר נפשי עמוק. אני לא יודע אם זה
היה באופיו לפני שנפגשנו, או אולי אני דרדרתי אותו למעמקי
הכעס. הוא טוען שהכשפים כבר לעולם לא ישובו לרגש אותו, שכל
המגיה הזאת כבר מתחילה להיראות לו תפלה ומניפולטיבית.
העניין שהכי מפריע לי הוא, שזה המקצוע האחרון שאתה מצפה שיימאס
על מישהו. הרי ידוע שלהיות בעל מגיה בעולם כמו שלנו זה טריט לא
קטן.
ועוד באפריקה! כל כך הרבה ילדים נפוחי בטן עטופים בזבובים
שצריך להוציא מהם את שד האידס. אינספור טקסי בתולות, שלא לדבר
על הלוקסוס של לגור במערה מבודדת בהר, שהרי למכשפים מזדקנים
אין אחוזת ראשונים.
המכשף האפריקני שלי נכנס למשבר נפשי עמוק. אני לא יודע אם זה
היה באופיו לפני שנפגשנו, או אולי אני דרדרתי אותו למעמקי
הכעס. הוא טוען שהכשפים כבר לעולם לא ישובו לרגש אותו, שכל
המגיה הזאת כבר מתחילה להיראות לו תפלה ומניפולטיבית.
העניין שהכי מפריע לי הוא, שזה המקצוע האחרון שאתה מצפה שיימאס
על מישהו. הרי ידוע שלהיות בעל מגיה בעולם כמו שלנו זה טריט לא
קטן.
ועוד באפריקה! כל כך הרבה ילדים נפוחי בטנות עטופים בזבובים
שצריך להוציא מהם את שד האידס. אינספור טקסי בתולות, שלא לדבר
על הלוקסוס של לגור במערה מבודדת בהר, שהרי למכשפים מזדקנים
אין אחוזת ראשונים.
המכשף שלי ישוב עכשיו פשוט רגליים על רצפת השיש הקרה, המעוטרת
ערבסקות עתיקות בצבעי אדום. הרצפה היא רצפת חדר המגורים הגדול
והטחוב בבית סבתי. המכשף שלי מלטף באיטיות, בארבע אצבעות בלי
אגודל, את השיש הקר וממלמל לעצמו בתוגה את diamonds & rust
לג'ואן באאז.
בפניו אני מזהה ניצוצות מבליחים מאזור המצח והעיניים, צבועים
ירוק רעלני, ממחישים לי עד כמה האיש הקטן שבור.
אני מנסה לדבר על לבו, שכל העניין הזה הוא משבר, שאולי הוא
זקוק לטיפול, שכדאי שיחדש כמה מהקעקועים שלו, אבל הוא רק מחזיר
לי מבטי אווירון נוסק, משגע אותי עם משחק בלתי פוסק באיבר מינו
העצום החשוף מבעד למחצלת הכוהנים שלו.
אני תוהה אם אצל כל המכשפים האפריקנים של אוגוסט 57 זה ככה.
האם יש תסמונת מסוימת הייחודית רק להם? אבל מה שהכי מטריד
אותי, זה למה לעזאזל קופת החולים לא מוכנה להשתתף במימון טיפול
רפואי הולם.