שעת צהריים
העיר עוטה מעטפת אפורה מעליה,
זעמו של זאוס נשמע מעלי,
ציפור נפשי נשרפת לאט-לאט
מהבזקי זעמו של זאוס.
ואני-
אני נשמה תועה שמחפשת אותך,
שומעת קולות, אך לא מוצאת.
ציפור נפשי
הנמצאת על סף המוות
אומרת שאתה מעבר לגדה.
רוצה להושיט יד
רוצה לגעת
אך הכל לשווא,
הסערה של פוסידון לא מאפשרת לי.
השמש יוצאת
איני רואה אותך
ציפור נפשי מדממת בתוכי,
השמש כבר לא תרפא את הפצעים,
עכשיו אני יודעת
איבדתי אותך לעולמים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.