אלה ותום חברים כבר שלושה חודשים. אלה ותום שוכבים. הוא הראשון
שלה, היא לא האחרונה שלו, אבל זה בסדר, הם אוהבים. החדר חשוך,
הקססה מפוזרת על השולחן, ואלה בוכה. תום מחבק אותה, בלי קשר
לדמעות. תום מנשק אותה, בלי קשר לסקס. תום אוהב אותה, בלי קשר
לדיכאון. אלה משותקת מכאב. היא אומרת לו שרע לה. תום מרגיע
אותה עם המשפטים הדבילים שלו, תום הולך לאמבטיה להביא לה
פרוזאק (למרות שהוא יודע שזה לא עובד בקסם). תום צוחק אחד
מהצחוקים שהיא מאוהבת בהם. אלה עוצמת את העינים, ובכך מפרידה
בין חושך לחושך. אלה מנסה להזכיר לעצמה שהכל טוב, שהחיים יפים
שהיא באכסנית נוער עם הילד שהיא אוהבת, שיש להם כסף לשלושת
הימים הקרובים. כשחיים מהיום למחר - גם זה הרבה, ואלה יודעת
איך זה לחיות מהיום למחר. גם כשהיא בטוחה שאין מחר, היא יודעת.
וגם תום. תום מלטף אותה בידים הכי שבירות ועדינות בעולם, שניהם
שוכבים בשקט ומחכים שזה יעבור לה. היא קוראת לעצמה מציאותית.
העולם דהוי, ואת הצבעים העזים רק היא רואה, והיא לא אוהבת.
שיהיה. היא שונאת את עצמה, תום אוהב אותה. תום או הפרוזאק, אלה
נרגעה. נפלאות הרפואה המודרנית. היא דוחסת עוד ראש בבאנג
ומפילה למים העכורים. מוצאת שפופרת שלמה של דבק, בה יוכלו היא
ותום להתחלק אחר כך, ואליום וכדור רטלין. נפלאות הרפואה
המודרנית. תום מחייך. החיוך שלו מתרחב עוד ועוד. תום רואה אדום
בעינים, הוא מכיר את התחושה, אבל לא יכול למנוע אותה, היא
יודעת, הוא נכנס לאחד מההתקפים שלו. אלה מציעה לו ראש חדש שהיא
הכינה. תום מפיל אותו בשאכטה, אבל זה לא עוזר לו להרגע. תום לא
נרקומן, הוא פסיכוטי. כשעוד היה באיתנים, היו קושרים אותו
למיטה. הוא מסוכן לעצמו ולציבור, אבל אלה אוהבת אותו. הוא
מתפרע, בועט לכל הכיוונים, אלה צועקת, תום עסוק, הוא לא שם לב,
הידים השבירות והעדינות של תום שוברות את השולחן, מפרקות אותו
לגורמים. יורד לו דם, הוא לא שם לב. אלה כן. הלסת שלו זזה
במהירות, הוא מתפתל, היא כואבת. אלה מחזיקה לו יד, כמו שחברה
אמורה לעשות, ואולי גם כמו שאחות עושה לפני שהיא מזריקה. אחות
או אלה, תום נרגע. הוא שוכב על הגב ובוהה בתקרה. אלה נשכבת
לידו ומשחקת לו בשיער. תום לא מגיב. הוא יודע שהוא הורס הכל,
שהוא לא מציאותי, שהוא כמו סופת טורנדו. אבל בה הוא לעולם לא
יפגע. שיהיה. "אנחנו פסיכים לגמרי, אתה יודע", היא לוחשת. תום
מפיל עוד ראש.