מרטין קיאל / על להבה ואדם |
היא נושמת
העץ נאכל נסדק ונשבר
הוא שר
והלהבה רוקדת
נש רץ במירוץ חייו
הוא נושם
וכמו העץ הנשבר
גופו שר
והלהבה בליבו רוקדת
והזמן הקנאי
מתחמק בצעדיו המהירים
הולך לבלי שוב
וכשיכלה העץ
הלהבה לא תנשום
הריקוד נגמר
הלהבה מוקטנת
לניחוח ועשן
העשן יעלם עד מהרה
וכשזה לא יסמא עוד עיניים
ניחוח האדם נשאר בזכרונות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|