לקח לי הרבה זמן עד שהחלטתי להעלות את היצירה הזו...


התחלתי לכתוב אותה לפני כ10 חודשים, כשבועיים אחרי הגיוס שלי.

עבדתי עליה לילה שלם, ונהניתי מכל רגע.

התמוגגתי מאושר.
הרגשתי שזו הולכת להיות היצירה הכי טובה שאי פעם אכתוב.
הרגשתי שהנה, הגעתי לשיא שלי.

ואז קרס לי המחשב, וקובץ המקור נהרס כליל.

לקח לי איזה שבועיים להתאושש מהטראומה, וכל נסיונותיי לשחזר את
הקובץ העלו חרס.

לאט לאט, כשהזמן עבר, ניסיתי להזכר איך הלכה המנגינה בדיוק...
באילו כלים השתמשתי... ולא הצלחתי.

ככל שהזמן עבר, הזכרון שלי מהמוזיקה הזו הלך והתפוגג, ונשארה
רק התחושה שהיה לי דבר אדיר בידיים, שאיכשהו חמק.


ואז, אחרי כחצי שנה, בשעה מאוחרת בלילה, הרגשתי צורך לנסות
שוב.

ישבתי מול המחשב, ולפתע, איכשהו, ואני עדיין לא ממש יודע איך
להסביר את זה, התחלתי להזכר. בהתחלה בחלקים קטנים, ואח"כ בבתים
שלמים.
פתאום נזכרתי איזה כלי נכנס איפה, מה הסולמות עליהם עבדתי, כמה
ריוורב היה פה, כמה דיליי היה שם, וכו' וכו'...
זה כאילו שמתי את המוח על טייס אוטומטי, ופשוט נתתי לידיים שלי
לעשות את העבודה בעצמן... ואיכשהו זכרתי הכל בדיוק מושלם.

ואחרי כשבוע של עבודה, הצלחתי לסיים את היצירה.

והיום, חמישה חודשים אחרי, אני עדיין לא יודע למה לא העלתי
אותה עד עכשיו.

ואני גם לא יודע למה אני כבר לא מתלהב ממנה בדיוק באותה צורה
שבה התלהבתי ממנה, כשכתבתי אותה, אז, באותו לילה חורפי.

אני מניח...
אני מניח, שאחרי שנפרדנו בפתאומיות, וחזרנו אחד אל השניה...
אחרי כל כך הרבה זמן שעבר... כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה
משקעים...

אני מניח שזה פשוט לא אותו הדבר.
היא השתנתה.
ואני... אני השתניתי.

ובכל זאת.
תמיד יהיה לנו את אותו לילה בדצמבר.







Ah, just listen to the damn thing already!



השם, כרגיל, מבוסס על פרק בבבילון 5 בלה בלה בלה יאדה יאדה
יאדה.