בלהט הרגע, באמצע הלילה,
כשעוד שיר אהבה מתנגן לו ברקע,
חוזר שוב ושוב, או שרק מתנגן לו בראשי,
אני נזכר בך.
כשהשיר שאמרת לי שאת אוהבת,
מתנגן בטלוויזיה, והמילים, המילים...
הן כל כך מתאימות למצבנו...
המחשבות נודדות אל עולם מרוחק,
שבו השפיות היא כל מה שנרצה שתהיה,
שבו החוקים הם כל מה שאנו מקווים שיהיו,
שבו האהבה היא התגשמות כל חלומותינו.
וכשהאור יכבה, וכל הקלישאות יגמרו,
כל שישאר מאחור, זה שנינו מחובקים.
העייפות משלחת בי את ידיה,
וכשריח הקטורת נישא באוויר,
והשיר שכל כך מזכיר לי אותך עומד להסתיים,
אני עוצם את עיניי ונרדם,
עם חיוך על השפתיים, ודמעות בעיניים. |
