חצות, בריכה שחורה, אני בה.
אין כאן איש, רק רחשים ומחשבות. המהום מים,
עטלפים, כוכבים נעוצים כסיכות
בבד שמיים מתוח.
זכרון עיניו שדולק אחרי. זה מרדף רפאים.
נשימותיו היו קרובות מדי
לשמו. לדבר שלשמו
הכל כתוב, והרשות נתונה.
הפור היה טעון, הימרתי ושילמתי.
במאזן אימה של אהבה
בהתאיינות שקולה
ליש. לשהיה.
אבל עכשיו
עננה נפכחת כעפעף
יש הבהוב גלום בלב כל זה,
אני יודעת
שאוויר הלילה צבעוני, ואין לכך קשר
לירוק שבעיניו.
אולי כאן מסתיים המרדף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.