בגלגול אחר אני זקנה נרגנית ואתה חתול
שמתגמש
בין תנועותי המגושמות.
חורקת כסא נדנדה אתה צד
גמלי שלמה בגינתי לא מבקש
דבר אך אני מאכילה, רק כדי להרגיש
שמישהו זקוק לי. (ילדים לא הבאתי, חברותיי מזמן חלפו לי).

מורטת שערות שיבה משומותי. אתה לוקק טלפיים, משחיז שפם.
סופרת לאחור את נשמותיך רודף
רוחות רפאים בלילותי הריקים
משינה, ומגרגוריך.

מחכך בי ראש בשעות לא קבועות, מילל לעברי מחוות חתוליות.
כשאני מתעקשת שתשב על ברכי,
אתה מתמרמר על הפקעת עצמאותך החתולית, ומזנק,
ליפול על רגליך.