תמיד הרגשתי את העצמה, תמיד ידעתי לעצור.
לא חששתי, לא היו בליבי פחדים.
תמיד ניסיתי- עברתי את כל המכשולים.
רצתי אליך, והיו הרבה נפילות שגרמו לכמעט ייאוש.
אבל המשכתי לנסות, לא וויתרתי, עד הסוף שלי הגעתי.
הסתכלתי עליו, הוא יפה ונראה מפתה כל כך, התלבטתי אם ללכת
אליו,
אבל החלטתי שלא-
בגללך.
ניסיתי לטעום ממנו, הוא בהחלט כואב בצורה מתוקה,
אבל האהבה שלי אליך הייתה יותר חזקה.
טעמתי מים מלוחים שיצאו מעיני יותר מעשרות אלפי פעמים.
טעמתי טעם רוח קרירה על צוק גבוה ומאיים,
שלא מותיר ברירה אלא לגשת אל אותו סוף מתוק וכואב.
רצתי אל מעמקי נשמתך, הרגשתי את השמחה שלך בפנים.
לא יכולתי, הייתי צריכה לפעול, רציתי תשומת לב.
אני מצטערת כל כך, נגמרו לי האפשרויות, אני נמאסתי מלנסות.
זה אותו סוף מתוק וכואב, שרק לפני כמה זמן החלטתי לוותר על
ההטבות שהוא נותן.
הייתי חייבת, מצטערת,
הייתי חייבת להתאבד.
