|
אתמול אחרי שדיברנו הלכתי
ואחר-כך חזרתי בריצה למקום שהיינו
ואת כבר לא היית שם
היה מאוחר והלכת.
ועכשיו את בטח שואלת
אבל למה הוא רץ
מה כל-כך בער לו פתאום
שאלות רטוריות כמו שאומרים.
כי את יודעת למה רצתי
וכי את יודעת מה בער לי כל-כך
וכי את יודעת שזה לא היה פתאום
כי את פשוט יודעת.
שרציתי להיות אתך עוד
שהלב שלי יצא אלייך
ושכל פעם מחדש הוא יוצא אלייך
שפשוט ככה זה איתי.
ושכבר מזמן אין צורך
אך יש רצון עז שוב ושוב
להגיד כי הוא הלב שלי אשר מדבר ומייחל
כי הוא הלב שלך ששומע. |
|
|
הקטע עם
הסלוגנים בבמה
הוא אכזרי
במיוחד. בניגוד
לכל שאר היצירות
שלך אתה לעולם
לא תקבל
באי-מייל אישור
על פרסום או אי
פרסום סלוגן.
ככה אתה יושב
בבית מול המחשב,
כוסס ציפורניים,
רוצה למות. רק
למות. למות, ולא
לסבול עוד
לעולם.
איזי, אחת
שלוקחת את זה
קשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.