בתוך הטלפון חי שדון, לא ממש בתוך השפופרת, אין טעם לפתוח
ולהציץ, יותר לעומק, יותר קרוב למרכזייה.

והשדון, דיגיט בשבילכם, הוא הסמכות העליונה לענייני טלפונים,
הוא יודע עליכם הכול, אפילו את הפרטים הכי מביכים שסיפרתם
לחברה הטובה שלכם אתמול בלילה מתחת לשמיכה, אפילו את הרכילות
שאותה חברה סיפרה עליכם מאחורי הגב, לדיגיט אין אלוהים, הוא
יקשיב באותה שקיקה לשיחת עסקים בין תחומית בין מחלקתית בין
יבשתית ולשיחת אהבה שבינו לבינה.

יום אחד, דיגיט שמע קול מיוחד, קול שמשך אותו, שנים של האזנה
לשיחות טלפון נתנו לו את הכלים לדמות אנשים לפי קולם, ומצא חן
בעיניו מה שהוא שמע. נערה, אישה, בערך בת 24 (לפי הצרידות
בקול), עיניים חומות (זה נשמע מעט מוזר אבל לאנשים עם עיניים
חומות יש טון דיבור שונה), שיער בהיר (אל תגידו לי
שלבלונדיניות אין דרך דיבור מיוחדת), בסביבות ה-1.70 (משך הזמן
שלוקח לקול להגיע מהריאות לפה - כפול 12.63 = גובה בס"מ, כאילו
דההה) והיא נשמעה מיוחדת.

דיגיט חרג ממנהגו, בד"כ הוא מנסה להפריד עניינים אישיים מעבודה
אבל הקול שלה פשוט סקרן אותו. הוא התחיל לעקוב אחריו מהמרכזייה
הארצית, בהתחלה הוא הצליח לצמצם את השיחה לאזור חיוג 04 ואז,
מספר אחרי מספר 8... 7... 4... 3... ככל שהוא התקרב יותר, הקול
נעשה ברור וחזק יותר, 7... 5... 3. בינגו. הוא הגיע לבית שלה,
מכאן התהליך נעשה פשוט בהרבה. 4 הסתעפויות בתוך הבית שלה כאשר
שלוש מהן חשוכות ומהאחרונה נובע אור. דיגיט הזדחל אט אט במעלה
הקו ועד לשפופרת והצמיד את עינו לאחד החורים הקטנטנים, הוא
צדק, היא באמת הייתה משהו מיוחד.

בהתחלה, נראו רק שיניה הצחורות והישרות להפליא ולשונה בצבע
דובדבן. אבל, כשהפרספקטיבה הסתדרה וכל פניה היו גלויות, דיגיט
נותר המום, היא הייתה יפיפייה. יחסית לשדון קר לב, לא לקח לו
הרבה זמן להתאהב.

מאותו יום שדוננו היקר הקדיש תשומת לב מיוחדת למספר של צליל,
כמו שהוא למד להכיר, עם הזמן הצטברו במאגר הנתונים שלו עשרות
פרטים עליה, חלקם טריוויאליים וחלקם לא, כמו למשל מי היו
החברות הטובות שלה, המאכל האהוב עליה, חלומותיה הכמוסים והשם
של ארנב המחמד שלה (מר פלאפי, אם אתם חייבים לדעת). זו הייתה
תקופה טובה, אולי הימים היפים ביותר בחייו של דיגיט חלפו בעודו
שוכב בנקודת תצפית טובה על צליל ומקשיב לה, מסתבר שהיא לא
הייתה רק יפיפייה אלא גם מצחיקה, שנונה ואשת שיחה.

אבל אבוי, באחד מאותם ערבים קיציים בעודו מקשיב כהרגלו, הפעם
לשיחה בין צליל למירב, חברתה הטובה ביותר, שמע דיגיט את המשפט
הנורא, המחריד, הנתעב, "אז את שומעת מירב? הכרתי היום מישהו".
עולמו נחרב.
"קוראים לו אל, שם קצת חריג אבל שובה, פגשתי אותו באוטובוס,
הוא קצין בקבע והוא כזה חמוד, דיברנו כל הנסיעה, אני חושבת שזו
אהבה ממבט ראשון..." צליל המשיכה לתאר למירב את כל היתרונות של
אותו אליל על פני אדמות ודיגיט פשוט לא היה יכול להקשיב יותר,
אחרי בערך 10 דקות של תדהמה נקלט באוזניו שביב תקווה. "...ואז
לפני שירדתי, נתתי לו את המספר שלי, אין לי כבר סבלנות עד שהוא
יתקשר..." חיוך של ייאוש עלה על פניו, אולי עוד יש סיכוי.

לאחר יומיים בשיחה נוספת בין צליל למירב: "אוף, מירב, למה הוא
עוד לא התקשר? הוא נראה כל כך נחמד, אני איבדתי את האמון במין
הגברי!"
התחמן הקטן נשען לאחור באנחת רווחה, עבודתו נשלמה. אי אפשר
להגיד שאל לא היה חרוץ, הוא התקשר עשרות פעמים, על אף כל
הפעמים שהיה תפוס, שיחה ממתינה, מספר שגוי, קו לא מחובר,
מזכירות אלקטרוניות בשפות זרות ופעם או פעמיים שהגיע למכון
העיסוי 'לטיפה', אולם שום מידה של חריצות לא תכניע את אדון
הטלפון, סולטאן הלחצן, מיודענו דיגיט.

הסטאטוס קוו נשמר, היומיים הפכו לארבעה ואז שבוע ואז שבועיים,
תדירות הניסיונות של אל הלכה ופחתה עד לעצירה מלאה, ועד כמה
שכאב לדיגיט לראות את צליל עצובה זה היה עדיף בהחלט מאשר הקנאה
הצורבת שהתעוררה בו כשדמיין אותה בזרועות גבר אחר.

בנקודה הזו צריך להבהיר משהו, אפילו שלי ולכם ברור בהחלט שלא
ייתכן מצב בו צליל תהיה חברה של דיגיט אי פעם, בגלל כל העניין
של הבדלי גיל, גובה והעובדה שאחד מהם לא יכול לחיות מחוץ לקווי
התקשורת, דברים קטנים כאלה, אצל דיגיט, שדון מאוהב שכמותו,
קיננה בלב תקווה שאולי באופן מסתורי הכול יסתדר, הוא כבר תכנן
את החתונה לפרטי פרטים ולא היה יכול להרשות למכשולים אפשריים
כמו אל לעמוד בדרכו.

היה זה בצהרי יום שלישי לוהט כשדיגיט שמע את מה שמאוחר יותר
יכנה, ה ש י ח ה  ה א ח ר ו נ ה, "מירב, את לא תאמיני את מי
פגשתי היום, את אל, את זוכרת אותו?"
"איך אני יכולה לשכוח, את רק דיברת עליו יום יום למשך שבועיים,
מה היה התירוץ של הכלב שהוא לא התקשר?"
"הוא אמר שהוא איבד את המספר שלי...", כן, בטח, דיגיט חשב
לעצמו. "בכל מקרה תקשיבי לחלק הכי טוב, כשהצעתי לתת לו את
המספר שלי שוב, הוא אמר שהוא לא מאמין יותר בטלפונים וחוץ מזה
הוא נהנה הרבה יותר לדבר איתי פנים אל פנים, הוא חלומי. אז
בקיצור, במקום לדבר בטלפון קבענו להיפגש בבית קפה המגניב הזה,
נראה לי שהוא האחד..."
בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, דיגיט ירד מהקו של צליל. לאחר כמה
זמן נשמע 'פינג' קטן, ליבו הקטן של דיגיט נשבר, באותו יום,
שיחות הטלפון בכל העולם היו עצובות, ורק שני אנשים היו
מאושרים.

עם השנים צליל ואל התחתנו, הם גרו להם בבית קטן ברחוב לא ראשי,
היו להם שני ילדים והם היו מאושרים. זוג משמיים, כפתור ופרח,
הם אהבו מאוד אחד את השני, הכל התנהל על מי מנוחות. רק פעם
בכמה חודשים הגיע להם חשבון טלפון גדול במיוחד ללא הסבר.