מוקדש למיכל
החברה המתוקה שלי

טיקים, בטוח שאתם מכירים את התופעה. עיוות לא רצוני של שרירי
הפנים, תנועות שאתם עושים דרך קבע בצורה לא מודעת, תרצו או לא
יש את זה לרבים מאיתנו. למי יותר למי פחות.

למפקד הפלוגה שלי בקורס מפקדים היה טיק, כשהוא היה מדבר הוא
היה פותח את העיניים בצורה רחבה הרבה מעבר לבן אדם נורמאלי. מה
שמצחיק בכל העסק הוא שבני אדם נוהגים לחקות אנשים שהם ממש
מעריכים, כך שבאמצע קורס מפקדים אני מתחיל לשים לב שגם אני
פותח את העיניים כמו אותו מ"פ. מהר מאוד הפסקתי עם זה כשקלטתי
שאני עושה את זה, אבל לא על זה הסיפור.

הסיפור מספר על בחור שכל אישיותו נסובה אחרי ה"טקטוק" הזה שלו.
קשה להסביר את זה, אך כשמנסים להיזכר בו זוכרים רק איך הוא היה
נושם עמוקות ותוך כדי נשיפה הוא היה מזיז את ראשו כמו מטוטלת
מצד לצד. ה"טקטוק" היה הרבה יותר מורגש כאשר איש הטיקים היה
פוגש באנשים חדשים או כאשר היה מנסה להוביל לאיזו נקודה בדיון.
אני משער שבצורה לא מודעת הוא היה חושב שה"טקטוק" נותן לו
בטחון או משווה לפניו ארשת של חוכמה. אבל בשורה התחתונה
"הטקטוק" שלו העפיל עליו, ה"טיק" שלו היה הוא. ללא ה"טיקים" אף
אחד לא היה שם לב לקיומו בכלל.

יום אחד פגשתי אותו כשיצאתי עם החבר'ה לפאב כמנהגנו בקודש.
"אח שלי", הוא טקטק לעומתי, "יש עוד מקום ברכב?"
-"כמובן", עניתי, "אתה מוזמן להצטרף".
ישבנו שם ארבעה חברים וכל אחד הזמין לשתות. איש הטיקים לא
הזמין כלום. "צריך לאכול משהו קודם", הוא עיוות את פניו.
"דווקא אנחנו אוכלים פה הרבה, האוכל מצוין", אמרתי לו. "כן",
הוא טקטק לעומתי, "אני לא רעב".

ואז זה קרה - המלצרית שעברה לידינו החליקה והפילה מגש עמוס
צלחות וכוסות על ראשו של איש הטיקים. כמובן שהיא התנצלה ואף
הביאה לטיק משקה על חשבון הבית, אך משהו השתנה.
בתחילה זה היה קשה לתפיסה אך מהר מאוד הבנו שהטיק של הבחור
נעלם - ולא סתם נעלם לדקה או שתיים, אלא נראה היה כי הטיק נעלם
לצמיתות.

מאותו יום איש הטיקים כבר לא היה איש הטיקים - אתם מבינים? הוא
הפך להיות בן אדם פשוט, רגיל ונורמאלי בלי שום עוויתות מוזרות
בפנים מדי פעם בפעם - וכאחד כזה שכחתי אותו מהר מאוד.

מה גרם לי להיזכר בו? אתמול אני פותח את העיתון באזור החדשות
הטובות והמוזרות והנה אני רואה בתמונה גדולה, ליד תמונה אחרת
של לפת בגודל של סוס שגודלה באפגניסטן, את "איש הטיקים".
מסתבר שהוא תבע את הפאב על אובדן ונכות שהרסה לו קריירה מבטיחה
כ "קרמר" הבא ובכלל - עכשיו אין לו חברים. השופט, למרבה
ההפתעה, קנה את ההצגה וחייב את הפאב לשלם לבחור פיצוי נאות,
יתרה מכך, השופט התרעם על כך שלא נותנים מספיק יחס במדינה
ל"מטקטקים" ויש נטייה באוכלוסייה להתעלם מה"טקטוקים" של בן אדם
כאילו זה לא חלק בלתי נפרד ממנו.

השופט דרך אגב היה גם הוא מאוכלוסיית ה"מטקטקים" והיה מקבל
עווית כל מילה שלישית וקורץ לקלדנית בכל מילה רביעית - אך היא
לא הבינה את הרמז.