התפתחות אישית
תמצית הספר: "מסעותיו של גיבור פשוט"
יצירה
אט-אט, יצרתי לי עולם, שמנסה כל העת להשתלב בין-יתר עולמות
בראשית - לאחד
בראשית היה כפר קטן. הוא שכן בכוכב, אחד מני רבים, אשר ביקום
האינסופי.
לכוכב קראו בני המקום בשם "ארץ", לכפר ניתן השם "קדמת-עדן".
מקומו הוקף בגנים שופעי פרי ונבעו בו ד' מעיינות חיים.
יצירתו לא נודעה, אך תוצרתו הניבה תמיד במקום בו אמר "נעשה",
וברא
אותם בדמותו, וכצלמו , כמו את אביהם שדבק באמם והיו לבשר אחד.
בני הכפר ידעו שכח מיוחד, החי לעד, יצר את הפלא הנשגב שהם
חווים.
לא ידעו הם משמעות שמות דרכי היופי, לכן שאפו תמיד להיטיב -
כי כל אשר עשה, טוב מאוד עשה.
הם קיבלו את קיומו מעליהם תוך הבנה, וביראה את היותם.
הכול כתוב בספר יחיד, העובר כשלם מדור לדור. אין כדוגמתו ואין
איש היודע
סוד כתיבתו בלשון א ד ם . הם לא פירשו את הכתוב, ידעו אותו
וחיו כלשונו.
י ה ו ה יצר עבורם אין-סוף אפשרויות ל ה י ו ת, לפי בחירתם
החופשית.
עסוקים היו כל עת בהווה שלהם, שהיה גם עברם, והכיל גם את עתידם
בדרכו.
הם חיו את הטבע וחוקיו, הרשות נטעה בם ביטחון,
ב א ה ב ת ו חיו באושר, ועושרם הינו פרי עבודת שפע-כל, טוב
ורע.
ב נ י ג ו ד
אך, גרו בארץ עוד אנשים.
נבדלים היו הם מבני הכפר שממזרח, כי שכחו את מהותם.
באי זכרם את עצמם, וללא ב י נ ה במשכנם, בחרו באין-ד ע ת,
מניחים לתשוקותיהם למשול בם.
הם נהגו לשעבד האחד את השני, כי נתנו עצמם לכך. אנשים אלו לא
היטיבו-שאת, כאשר לא שכנו בביתם, ניגנב מהם כל ערך וחייהם הפכו
ביזה. בהזדהויותיהם, עוורים היו לראות את עצמם אחרת, לכן גרמו
לעצמם במשך הזמן, לבלבול ולסטייה מהדרך.
עצלותם ובורותם גברו על בינתם, עד כי איבדו צ ל ם- א נ ו ש.
כוחם הלך ורב, החלו שונאים ורבה הרעה שנפוצה בקרב כל יושבי
ארץ.
חוקי הטבע הופרו בהתמדה עד שנוצרו תנאים, אשר הביאו להתפרצות
כוחות אקולוגיים,
ל ת י ק ו ן.
עקב הזעזוע, כוסו פני אדמה במים לתקופה ממושכת.
בראשית היה כפר קטן. הוא שכן בכוכב, אחד מני רבים, אשר ביקום
האינסופי.
לכוכב קראו בני המקום בשם: " א ה י ה א ש ר א ה י ה... "
שינוי
כאשר כל המערכות נטרפות כתוצאה
מהתנהגות בני האדם,
אי אפשר לאנוש לעצרם מלקרוס.
הערב ירד והכפר נכנס לתנומתו השלווה.
שלושה אנשים ישבו בבקתה הקטנה, ששכנה במעלה השביל העולה להר
המנוחה.
השלושה שוחחו בניהם בשקט רב.
הנער, ששכב במיטתו באותו הרגע, הביט ולא יכול היה להבין דבר מן
המתרחש.
סקרן היה לשמוע, למרות שידע מה רבה הסכנה הטמונה בסקרנות בכלל.
הוא היה בן חמש עשרה שנים, לפי ספירת הירחים. שמו היה אנוש.
סבו, זקן הכפר, נכח בחדר ושוחח ברצינות רבה עם שני האורחים.
את הללו לא ראה אנוש מימיו והסיק כי באו לכאן ממקום גבוה
יותר.
האור בחדש נחלש. מסביב שרר מתח רב. הרגש שאחז באנוש היה זר לו
מאוד, כאותם רגשות שלא ידע וסבו סיפר לו עליהם כי נכפים על
האדם, מבלי שיוותר לו מהיכולת להבינם ולהשפיע עליהם מכוח רצונו
ו ב ח י ר ת ו.
השיחה היה ערה ביותר ולפי תנועות הידיים, הבין שמתרחש דבר
גורלי.
לפתע!
השמיים שמעל החלו רועמים בקולות רעם מוזרים, מתגלגלים ומתנפצים
ללא- הרף הלוך וחזור.
הבזקי הברק הציתו הרקיע בניצוצות אור מהירים, כמו אלימים.
אנוש בדק היטב מהתופעה פנימה, מסיק שלא נוצרו תנאים לגשם.
"על מה הכעס?", תמה.
הוא ידע שישנה סיבה לכל אירוע מתרחש, לכן אזר עוז וקם ממקומו
לשאול.
הנער הגיע למקום הימצא הגברים ואז, זרם אדיר של מים שטף את
הבית בו שכנו כולם.
אנוש זוכר את עצמו נאבק בגלים החזקים בשארית כוחותיו, עד כי
אפסו. מייד הרגיש השלמה מוחלטת והסכמה של שני חלקים להיפרד -
והגוף הלך וקל עד אשר נעלם מטה.
מתוארת רגיעה אינסופית, הנובעת מעזיבת הנשמה את הגוף והתמזגותה
עם הטבע הנצחי ממנו באה לראשונה.
סבו נהג ללמד את התהליך הטבעי, בו נהגו בני הכפר לסיים את פרק
חייהם הנוכחי, כשזוהר מיוחד עוטף אותם, שניות לפני שניטל הרוח
מגופם הנח על האדמה ללא תנועה.
את חוויותיו לאחר מכן, לא הכיל אנוש ב מ י ל י ם.
ישועה
סיפורו של גיבור פשוט כסיפורנו, כל אחד בזמנו ובדרכו -
מתנדנדים בין אימה מסתורית, לבין גבורה דמיונית.
הכיצד ניתן להסביר לאדם, שעל אף המצב הקשה, לפי דעתו, במקום בו
הוא נתון, רגשות הפחד האוחזים בו, הינם פרי דמיונו, וכתוצאה
מהפחדה שלו את עצמו בלבד.
נגזר עליו שיתממשו פחדיו ולא יבין מאין נפלו עליו צרותיו.
הגיבור שלי אינו רואה עצמו גיבור. יוצרים אותו. פרי דמיונם של
הרבה אנשים
מפוחדים הוא. הם מזהים כגבורה את יכולתו לשמור על שקט ושלווה
והולכים אחריו בכל דרך, ברצונם להסתתר תחת כנפיו.
שיחליט הוא בעבורם מה טוב ומה רע, כך הם חושבים.
הוא נבחר לשרת את הזיותיהם - ורק לפרק הזמן שיתאים לכך.
הם אומרים לו: "אתה מלכנו, אתה אדוננו, אתה הכל יכול, "תפטור
אותנו מכל צרותנו ו נ י ס ג ו ד לך לעד".
איש פשוט בתכלית החי את חייו שלו, כפי שהוא בוחר לחיותם.
הוא חושב לעצמו: "הם מושכים אותי להיות להם למלך בניגוד
לרצוני. כך זה לא יכול להתקיים לגבי כלל.
אך אני הנני גם פרי רצונות של אנשים אחרים, אהיה להם למלך
ואמשיך להיות א נ י.
ילמדו שלא לי הם זקוקים, אלא אך ורק לעצמם. לא אשלוט ולא אכפה
עליהם את עצמי. כאשר ירצו להקשיב, מתוך רצונם יעשו. ואם
יפסיקו לשמוע, ממילא לא יזדקקו, גם לא לי, ומלך לא אהיה להם
עוד."
פגשתי איש שנולד וגדל בכפר השוכן ב"ארץ". קראתי את שמו "גיבור
פשוט".
לאחר שטרחתי והסברתי לו את הפירוש שלי למילה "גיבור", התחלחל
הוא לרגע והציע לי שאצא החוצה:
"עליך להתגבר על תשוקותיך, כדי להיטיב ולחיות פה", אמר בלחש רך
ולא יסף.
צריך הייתי לדעת להתאמץ ולסלוח באופן מתמיד,
להיות נכון לקבל על עצמי את השלטון בממלכה בה מלך אחד.
וכל נתיניו לו יועדו, כפופים האחד לשני כקוהלת אחת,
מסודרים למופת כלפי מעלה וכלפי מטה, ממרכז הממלכה
ועד אינסוף י ה'.
אור
זכור לי עקרון עליו התחייבתי לשמור ולבנות כל דבר אשר אבחר
לקיימו בחיי:
לבחור להיות אדם - א ח ד - המקיים עצמי
וכותב (מעביר) את שנכתב כבר מאחור ומלפנים,
למען א ג ד ל ממנו
ובני האדם י ח י ו ממנו.
ל ב ח ו ר להיות הכותב ש ו ב את הדרך להיות ש נ י ת.
נפרדתי ממנו ביום אביבי אחד, ערב חג הפסח, בעודי משועבד,
הוא בחר ללכת למקום אחר, המתאים לו יותר.
נשארתי אני ללמוד ל ב ח ו ר ב ע צ מ י .
ביום מן ימים, אולי, יפגשו דרכינו במקום אחר, בזמן אחר, ולשם
עשיית תכלית אחרת,
נ ב ו נ ה יותר -
נהיה בה ד ו מ י ם, ו ש ו נ י ם מכל אשר ידענו, א ח ר י
ם.
כשנולד, הלך בדרך בה נתנו לו אביו ואימו את השם אנוש -
הוא בחר את שם סבו הזקן לפניו, אבי אימו, שהחזיר בזמנו את
נשמתו לבורא עולם.
במסעותיו גילה דרך חדשה, הקיימת מאז ומעולם, ממתינה לבואו.
ועבר...
אחריו עברו בה כולם לעידן חדש:
א ו ר.
כתב: יוסי שחם
053-609245, 09-7437263
קרן-היסוד 24 רעננה 43305
