-"שלום אני גילת ואני טיפשה אנונימית".
(קהל) "שלום, גילת".
-"הייתי טיפשה כי חשבתי שאני יכולה פשוט לאהוב, ללכת ברחוב,
למצוא גבר, לשגע אותו, לסובב אותו על אצבע קטנה, נו, לאהוב. לא
אמרו לי שזה דורש השקעה, מאמץ, רצון. לא סיפרו לי שגברים
חושבים לבד, הייתי טיפשה. הייתי הולכת לכל מקום בעקבים ומיני,
שישה טון איפור וחולצות שלא משאירות הרבה לדימיון, תשומת לב
הייתה בשבילי כמו אוויר לנשימה, אוי כמה שאני הייתי טיפשה,
בתיכון כל הבנים רצו אותי וזרקו אותי כשקיבלו מה שרצו, בצבא
שירתתי בתור המזרן הפלוגתי וכשהלכתי לאוניברסיטה כבר לא הייתי
מלכת השיכבה, הם לא רצו אותי בכלל, לכל הסטודנטים החמודים יש
סטודנטיות חמודות, אז חיפשתי בחוץ, רק בשביל לגלות שגבר בוגד
לא רוצה להיפרד. אני גילת, הייתי טיפשה. וככה עברו להם השנים,
לכל החברות שלי יש בעל וילדים ולי... עכשיו כשאני יודעת, אני
כבר אפילו לא טיפשה."

-"אההם... היי.. אני רונן, אני מניח שגם אני טיפש".
(קהל) "שלום, רונן".
-"אני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל.. אני חושב שזה הכל באשמת
ההורים שלי, למה לא הסבירו לי שהחיים כאלה קשים לפני שהחתימו
אותי על חוזה למאה עשרים שנה?! למה כל מה שיכול היה להשתבש עד
עכשיו קרה?! כשנולדתי הייתי בסדר אני חושב, ילדות רגילה והכל,
בגיל 12 קיבלתי לבר-מצווה גירושין מכוערים סטייל משפחת לוין,
בתי משפט, בתים נפרדים, שני חדרים, שני זוגות אופניים, כל העסק
וקצת יותר. אז אמא אמרה לי שצריך לעבוד קשה בחיים בשביל שהכל
יצליח לי, אולי גם אמא טיפשה כי כמה קשה שעבדתי הכל השתבש רק
יותר, בבית הספר הייתי תלמיד מצטיין, בלי אף חבר, אפילו המורים
שלי לא אהבו אותי. כשהגעתי לצבא גם שם לא רצו אותי, ומי כן?
חננה ממוצעת שדבוקה לאמא לסינר, אז שיחררו אותי משירות קרבי,
ילד יחיד, נדמה לי, הייתה ההגדרה המדויקת אבל ידעתי את הסיבה
האמיתית, אם אבא לא רצה אותי אין סיכוי שמישהו אי פעם ירצה
אותי. הייתי קל"בניק ממוצע, חוזר כל יום הביתה ומחפש באינטרנט
נפש חיה שתציל אותי. איכשהו בכל זה פגשתי את רוית, היא הייתה
כמוני, חננה ממוצעת שכלום לא היה לטובתה, אז התחתנו, ומה יצא
לי מזה? לא הרבה, לא אהבתי אותה, למעשה לא סבלתי אותה כבר אחרי
חצי שנה, הייתי שונא לישון איתה באותה מיטה, לאכול איתה ליד
אותו שולחן או לשבת איתה באותו חדר, אבל המשכתי, כי הייתי
טיפש. ואז גיליתי שהיא בוגדת בי, ראיתי אותה יום אחד בבית קפה
עם מישהו אחר, שזוף, גבוה, יפה, מישהו אחר. מבפנים התפוצצתי,
ואז לא יכולתי לתת לה ללכת, לדבר היחידי שהיה שלי באמת, לא
יכולתי לוותר על הרעיון שלי ושלה מאושרים ביחד, טעות מרה, אני
מודה עכשיו, גרמתי לה רק סבל מיותר, הייתי מביא לה דברים
יקרים, לוקח אותה למסעדות, לטיולים, להצגות, לסרטים, אבל היא
לא הייתה מאושרת. ואחרי כמה חודשים, כשהיא סיפרה לי שהיא רוצה
ללכת, למצוא את האושר שלה, לא יכולתי לתת לה לזוז ממני, כבלתי
אותה אלי. וביום ההוא, כשבאו לעבודה שלי שתי שוטרים ועובדת
סוציאלית כמעט גם אני יריתי בעצמי. טיפש, כל כך טיפש
הייתי..."

-"שלום אני עידן, גם אני טיפש".
(קהל) "שלום, עידן".
-"אני סתם טיפש, אני יודע שאני לא הכי חכם, למרות שאני מבין
מחשבים, אני לא מצליח להבין שמדברים עלי, אני לא רואה שצוחקים
עלי, וכשאני סוף סוף מבין עדיף לי להתעלם. אני באמת טיפש".