|
מאית שניה חולפת על פניי
כבאסו סוסטנוטו
שרוקד בגראבה-
כשרסיסי החלום
ממנו התעוררתי
חותכים את כולי.
וכל חלקיק של זמן
יוצר פצע חדש
שלא יגליד ולא נקרש.
והנה יד אוחזת
בשברי החלון,
שמשה של עבר.
איך עצם תקועה
בגרון, מסרבת לצאת,
חונקת הכל
עד הסוף האכזר.
ויום המחר מסרב
להפציע.
השמש זורחת רק פעם אחת.
צופה לשקיעה הנצחית
שתגיע.
אל לילה נצחי וקר.
חלקיק של גורל
הכה מוטו בסלע
הוציא זרם מים
"ניצלת" אמר. |
|
|
זוכרים במסיבת
הסיום של בית
הספר
כשכולם עמדו
וזייפו על הבמה
בקולי קולות
צרחנו שרוצים
להגיד את האמת
שנמאס להסתתר
מאחורי מסיכות
ילדים מטומטמים,
מעוררי רחמים
שרוצים לבטא מה
שבנשמה
עכשיו כשגדלנו,
אחד אחד
שולחים הכל לבמה
חדשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.