הידיעה שאני שונאת אותך
אבל פעם הייתי מוכנה למות למענך, מפחידה
הזמן מטפטף והימים חולפים
זרזיפי האהבה מתאדים בשמש של אכזבות
הזמן נותן אותותיו בפניי ובגופי
דמעות מתנקזות וחורשות תלמים שחורים
הולכת אל המקום בו לא היינו יחד
להיטהר, ליצור זיכרונות חדשים
והאור של הברק יכוון אותי בחשכה
בצעדים מדודים, ישירות אל האושר
אך בחזרה תאבד דרכי
בחשכתי המעיקה, רצה ממך
וממנו ואליו.
ושוב הכל מחדש
קשת מרהיבה של קנאה, שנאה, אושר ואהבה
פרוסה מלפנינו
כמו עוגת שכבות
ואתה תכלה את כולה בתאווה.
אנו נבער, ננזול, נכבה, ונדלוק.
הבעירה תדעך
ואני יכלה אותך, את כולך. |
