הבגידה הגדולה של חיי מתרחשת מולי
לנגד עייני הפקוחות
ואני כלואה בתוך הסיוט הזה
לברוח
מעצמי
אני רוצה

עומדת מול הראי הדבר האובייקטיבי ביותר
בחיי בתוך תוכי יודעת שרק עליו אני יכולה לסמוך
רק הוא יגיד לי את האמת
בלי להשמיט פרטים
הוא לא יחייך אליי את חיוך המבוכה
וימכור שקרים לבנים

עומדת מסתכלת מסרבת להאמין
עוד שנתיים בת שמונים לפחות
כך המספרים על עוגת יום ההולדת מספרים
נורא
להזדקן
להזדקן בצורה צלולה
להזדקן ולהבין מה קורה לך
יום יום שעה שעה
לעכל כי זה לא עובר לידך אלא
קצת יותר קרוב

הבטן הזאת לא הייתה
כאן והגב הכפוף שצץ לו משום מקום
האם זאת באמת דמותי
שמשתקפת במראה
היא איננה מוכרת לי
איננה זהה לי
בשום דבר

רוח מהחלון גורמת לי לאבד את שיווי המשקל
זרועי נחבטת כנגד הקיר
כאב חד מרטיט את עצמותיי
מספרת סיפורים
החלון סגור
אין רוח

לא מניח לי לשנייה
נמאס להמציא שקרים כדי
לחפות על החרפה
לעמוד
יציב
כבר לא יכולה

הזמן בשלו מסרב בכל תוקף לעצור
מנסה להדחיק את המחשבות
והן בשלהן עולות וצפות
להפסיק להבין
להפסיק לראות
זה מה שאני מבקשת
לא יודעת מה יותר גרוע
באפילת חיי
מגששת