אני כמו כולם, לא משהו מיוחד.
גם לי ימים של רוגע נפשי
מימי נישאים על פני אדוות
קטנות ושקטות
גם לי ימים של זעם וקצף
גליי הגדולים מתנפצים על הסלעים
ברעש גדול
גם לי חלומות להגיע רחוק
אך ברוב הפעמים אני נבהל ונסוג
חזרה לאחור
גם לי נטייה להתחמם
לרוב בחודשי הקיץ כשהשמש
יוקדת מעל ראשי
גם לי צדדים אפלים ומסתוריים
אבל אני משתדל להחביאם עמוק
הרחק מהעין
גם לי לפעמים הרגשה שאני נשאב עם הזרם
כמו נוצרים בי בורות ומערבולות בעלות חיים
משל עצמן
גם לי לפעמים נמאס שמשתינים עליי
אבל אני ממשיך לסבול בשקט ולא עושה
הרבה בנידון
גם לי רצון להתרחב-להתפשט-להשתלט
אבל שמים לי מחסומים    כאלה ששוברים
את מאוויי
גם לי עולם פנימי מרתק
המסתכלים פנימה לרוב מוקסמים
מיופיו הנדיר
גם לי יצר הרסנות שעלול לפגוע בסובבים
מזל שיש מישהו מיוחד שתפקידו בעולם להציל
אנשים ממני
גם לי פחד נטישה - שאתעורר בוקר אחד ללא אף אחד
מזל שיש זקנים בעולם שמדיי בוקר מזכירים לי שאני
לא לבד.
גם לי קצת מוזר שכה רבים באמת אוהבים אותי
שימשיכו להגיע לשבת מולי ולבהות בי שעות
גם אני - כמו כולם - מוקסם
מהאדם הזה...