אני בוכה גשם של דמעות
הנשברות לרסיסים על האדמה העייפה
ואת עומדת לך איתנה
אף טיפה בך לא פוגעת
טעמן המריר לעולם לא תחושי
מביניהן את האושר היחיד
קרן אור החותכת עננים,
ענני הבדידות האפורים של עצמי.

אני רואה אותך וסובל מפנים
נוגע בפנייך ונכווה באצבעותיי
מגעי מטמא את יופייך הבתולי
שחור אפל אל מול הילה טהורה
עומד בצללים וצופה מהצד
איך אחרים נהנים לחלל אותך
האור שלך נמוג בתאוותיהם
ואני ממשיך לסבול,
בודד וקופא בצל.

גשם של דמעות זולג על פניי
סערה חורפית שלא עוברת,
יבוא יום ותכנע לאור השמש,
ואת תשובי אליי.