שטיח הכניסה שלנו אמר לי פעם שכואב לו כשדורכים עליו, אבל
ידעתי שהוא סתם מתלונן סדרתי, כי עשו אותו מעשבים שוטים. בכל
אופן, אני משנית בסיפור הזה. קוראים לי אגו, שם משפחה - איסט,
או בקיצור - אגואיסט. אחרי שתית התה היומית שלי והחנקות מקליפת
הביצה השלישית שאכלתי, החלטתי לעשות מעשה שישנה את כל היקום
כולו. החלטתי לכוון את הווידאו, שכל הזמן התעקש שהשעה היא
12:12. בתחילה ניסיתי כל מיני שטויות, ואז עברתי לתיקון הנכון.
לקחתי פטיש, כוס מים ומכשיר חשמלי(במקרה זה - ווידאו), והתחלתי
לנתח אותו קשות ולנסות להחזיר אותו לקדמותו. אחרי שהבנתי כמה
המכשיר עולה, ואחרי כמה שעות וחלקי ספר (מי צריך כפתור 'סטארט'
וכמה חוטים?), הוידיאו חטף עלי התמוטטות עצבים וחיבר אותי
לשטיח הקיר שלנו (אם מישהו צריך טחול בריא, שיגיד לי).
אחרי כמה צריחות, ריצות וכמה השתנקויות של נשים, הרוצח התוודה
והודה שהוא קורבן ונטרף על ידי זאבים מלאי גמא, שנשרפו לאחר
מכן על ידי שטיח הכניסה שלנו. הוא פירומן. וקנקן התה פיקד על
המתקפה ועשה מהפכה, והסבון בכה מאוד, וגזר ואפונה נפרדו עקב
גירושים מתקדמים, ומר ציפן עשה קרירת סולו אחרי שהוא נפרד ממר
גרינה וממר ריר, והוידיאו צעק: "די! אני לא יכול יותר! הסיבה
שאני מראה 12:12, היא בגלל שאני תקוע בזמן ומנסה לחזור אליו,
וחוץ מזה, 12:12 זה משמעות החיים."
כולנו בהינו בו, והפסקנו את הפסיכודליה הזאת בניצחו של ישראל
כץ, שעשה עבודה נהדרת.
12:12 היא סיבה נהדרת להפסיק הכול ולחשוב. אולי תבינו, אולי
לא.
ממני ומהשטיח, תודה ושלום.
נכתב על ידי מישהו. |