אם תהיה מלחמה, אני עוזב את הארץ על המטוס הראשון שממריא מכאן.
אם יהיו מחר בחירות, אני לא מתכוון להצביע, ואני כבר משתמש בכל
טריק שיש בספר כדי לשלם פחות מיסים. למען האמת, הכסף הולך
למשרד רואי החשבון במקום לקופת המדינה. אני לא מרוויח מזה
כלום, אבל אני מעדיף את זה ככה. בשנתיים האחרונות אני מתחמק
ממילואים. זה הרבה יותר פשוט מלסרב.
אתמול, בדרך מהמשרד, תקוע בעוד פקק שלא נגמר, הפעלתי את המזגן
והגברתי את הווליום של הרדיו, ואחרי בערך חמש דקות של זחילה
בנתיבי איילון - זה הכה בי. הביטוח הלאומי - עוד לא ניסיתי
לנקנק את הביטוח הלאומי. צריך מוטיביציה גבוהה בשביל להתחיל
במסע היסורים הזה לקבלת הכנסה מהביטוח הלאומי. לקחתי שאיפה
עמוקה והתחלתי לשכנע את עצמי שהצדק איתי. עשיתי חשבון פשוט,
שחלק נכבד מהשכר שלי הולך לביטוח הלאומי, ומשם הוא מגיע לכל
מיני רמאים שחיים על חשבוני, אז הגיע תורי לחיות קצת על חשבון
משלם המיסים.
התקדמנו בפקק והגענו כבר למחלף קק"ל, ולרגע שכחתי מכל המחשבות
על איך לרמות את הביטוח הלאומי, וגיץ קטן של תקווה התפוצץ
בתוכי כשמחוג המהירות גירד את ה-20 קמ"ש. חשבתי לרגע שהנה, אני
אספיק. שנייה אחר כך, ראיתי איך המחוג צונח חזרה ונוגע לו
באפס. ברדיו דיווחו שאין שום סיבה מיוחדת לפקק. אין משאית
שהתהפכה או איזה חג שמגיע, זה סתם פקק רגיל.
ניסיתי לחשוב על משהו שיעביר לי את הזמן. את כל מה שרציתי
לעשות אני כבר אף פעם לא אעשה, ואת כל מה שאמרו לי לעשות כבר
עשיתי, אז נשארו לי רק הדברים הקטנים.
חשבתי על איך זה להיות נמלה ששורפים לה את הקן, ואיזה באסה זה
לבנות את כל המחילות האלה מחדש. אולי הנמלים החכמות יותר חיות
בתוך חור בקיר, כי הן הבינו שאת הקנים בחול תמיד ישרפו ילדים
קטנים.
הפקק עדיין עומד, וכבר כמעט שמונה בערב. שמתי לב שכבר שעתיים
אני לבד עם עצמי, וזה די מפחיד ומאוד משעמם, אז התחלתי לחשוב
על דרכים לשפר את החיים שלי, שפעם הבאה שאני בפקק אני אחייך כל
הדרך הביתה.
היה לי טוב בתקופות מסוימות. זה כל מה שאני מחפש, שיהיה לי
טוב. כבר מזמן הבנתי שאין יותר מזה, אין מעבר ואין נשגב. הבעיה
שלי היתה, שאני לא בטוח מה גורם לי אושר. אני מכיר רק דברים
שמדכאים אותי. כל היום שלי מדכא אותי. כל בוקר, בעבודה, אני
צורח על אנשים, וכל ערב, בבית, לבד - מביט בסרטים דרך עיניים
מזוגגות.
אז לפני שאני יורד מאיילון, בוא נדפוק את הביטוח הלאומי,
וניכנס פה, בגדר ההפרדה. ניתן לביטוח לשלם קצת, ומהיום נעשה רק
מה שגורם לי טוב.
ירדתי לשוליים, התנגשתי במעקה הבטיחות, איבדתי את ההכרה
והתחלתי בדרך חדשה. בלי לרמות אפילו את הביטוח הלאומי. זה נראה
לי מסובך מדי.