אף אחד לא יכיר אותה כמו שאני מכיר אותה.
אף אחד לא ידע אותה כמו שאני ידעתי, אף אחד לא יגע בה כמו שאני
נגעתי בה.
אף אחד לא מכיר אותה כמו שאני מכיר אותה, הדרך בה היא צוחקת
כשהיא מאושרת, הדרך בה היא בוכה שהיא עצובה, רק אני יודע מה
היא עושה בבוקר איך היא לוקחת את הזמן במיטה עוד קצת מכבה את
השעון ומכוונת אותו לעוד חצי שעה בשביל שהיא תוכל לחלום עוד
קצת למשוך את החלום המתוק המאושר עוד טיפה, לשמר את התחושה של
חמימות המיטה, להמנע מלחץ הבחוץ מבדידות היום הנפתח, ואז
שהשעון מצלצל היא מכבה אותו קמה בעצלתיים נגשת למקלחת בודקת
שיש לה מים חמים להתקלח שוטפת את פניה ומביטה במראה, תמיד
קנאתי בה על זה שהפרצוף שתמיד ראתה דבר ראשון על הבוקר היה
הפרצוף שלה, אחר כך נגשת למטבח לוחצת על כפתור הקומקום ומרתיחה
את המים בינתיים מכינה לה כוס עם כפית סוכר ושניים סוכרזית,
אחר כך נגשת לחדר מסדרת את המיטה ומכסה בכיסוי שקנתה
באוסטרליה, אחר כך חוזרת למטבח ומוזגת מים לכוס קצת חלב שלוש
אחוז, מוציאה את המצרכים הדרושים להכנת ארוחת צוהריים לעבודה
תוך כדי לוגמת מהקפה ואחרי שהיא מסיימת נכנסת למקלחת, נשטפת
מעייפות הלילה ומתארגנת לעבודה לבסוף יוצאת באיחור כתמיד
לעבודה.
אף אחד לא מכיר אותה כמו שאני מכיר אותה, אף אחד לא יעריץ אותה
כמו שאני מעריץ, איך היא אוהבת לעזור לאנשים מבוגרים כמו הפעם
ההיא בסופר בדיזנגוף שזקנה אחת איבדה משהו ומרוב בלבול אפילו
לא זכרה מה היא איבדה, היא עזרה לה לעבור בכל המעברים ובכל
המדפים וביחד חיפשו משהו שכנראה אפילו לא נאבד, ואיך היא אוהבת
חיות ומוכנה לעזור לכל חיה פצועה נטושה, ואיך שהיא מדברת על
דברים שחשובים לה ואי אפשר לעצור אותה היא מתלהבת ומגבירה את
הקול שלה והניצוץ בעיניים נדלק יותר וגם אם תסכים איתה היא
עדיין תפתח כל משפט בלא או באבל, ואיך כל דבר נורא שקורה והיא
מגלה אותו מעציב אותה.
אף אחד לא יכיר אותה כמו שאני מכיר אותה, אף אחד לא ידע איך
הפחד מחלחל ולא נותן לה להתקרב יותר, איך החשש עוצר אותה מסובב
אותה לגמרי מרחיק אותה, אף אחד לא יבין אותה כמוני ויתן לה את
הזמן להתמודד עם עצמה ועם העולם, איך היא פוחדת מהאינטימיות
ומהמגע שלי, איך התבלבלה כשחשפתי את אהבתי הגלויה גם ככה
לכולם, איך נסגרה ועכשיו היא רחוקה.
אף אחד לא יאהב אותה כמו שאני אהבתי אותה, אהבה ללא פשרות ללא
תנאים, אהבה גדולה יותר ממני יותר ממנה, יותר משנינו, גם שהיא
רואה אחרים ולי אומרת שתאהב לנצח, אף אחד לא יאהב אותה כמו
שאני, עם הכעס והשמחה החיוך והבכי החיבוק והמרחק, גם כשהיא
כועסת ולא מדברת איתי, טורקת את הדלת מאחוריה ומשאירה אותי
בחוץ, מחוץ לחייה, מחוץ לחיי, אף אחד לא יאהב אותה כמו שאני
אהבתי. |
