וכל הזמן,
מופיעה בראש שלי תמונה,
של הקולונל, בלילה, בקמבודיה,
כשהמלחמה היתה בחו"ל,
נגד הלחות ונגד צ'ארלי,
והוא מתאר אימה.
איך אפשר להאשים אדם ברצח באמצע מלחמה?
משורר לוחם קלאסי,
עוטה ופושט הזיות רגעיות.
מצלצל בפעמוני שמיים,
בגיטרה קולנית.

הזכרון שמגיע מיד אחר כך,
הזמן ההוא במדבר,
לילה שחור של נוואדה,
מסביב,
סרטים מצויירים בשחור לבן,
בטלויזיה העתיקה של המוטל.
ל.ס.ד., חשיש, מריחואנה, אלכוהול, אווירב, ירח מלא-
ולהקה אחת של זאבי ערבות,
צווחה פתאומית של ינשוף,
אור דלת נשפך לתוך הכלום,
מדבר מלא בחושך והזיה.

כשהסיגריה סיימה לבעור,
נכנסנו אל תוך התעשיה,
רדפנו כל אידיאל שהיה לנו אז,
אחרי המלחמה,
הכל מחליק פתאום מהידיים,
הילדים שומעים מוסיקה שאתה לא מכיר,
אתה הולך לאיבוד בתוך העיר,
חושב על ג'ים והשדות שלא מתים,
רץ בתוך שעון עצר,
שחולף במהירות.