אתה מתקן משהו, לא יודעת מה.
אני קוראת לך.
"מה?" אתה שואל.
"שב לידי" אני מבקשת.
אתה מתיישב.
אני מביטה בך, אתה מביט בי.
אני רוצה לנשק אותך, אבל אני יודעת שזה חלום ומתבאסת.
בסוף תופסת אותך ומנשקת אותך, הכי טוב שאני יודעת,
אתה לא מתנגד ותופס אותי חזק-חזק ומחזיר לי נשיקה.
שהנשיקה נגמרת אתה מסתכל עלי.
"בסדר, אבל את עוקצת"
"עוקצת?" אני שואלת.
"עם השפם" אתה עונה.
שפם?! אני?! לא אפשרי!
אף פעם לא היה לי שפם...
אני צוחקת, כי איתך אני לא אתווכח.
אבל בלב אני חושבת שאני צריכה להתחיל לשלוט בחלומות שלי.
אתה חוזר לתקן את מה שעבדת עליו מקודם, ואני יושבת ומסתכלת
עליך,
חבל שהנשיקה הראשונה שלנו הייתה כזאת.

לא נורא - מחר תהיה עוד אחת.