כשנתקלתי,
באור חטוף,
של עונג חלוש,
עלה בי הפחד,
שמא הייתי,
קל דעת,
שמא נחפזתי,
לעבודת אלילים,
שמא לא אכיר עוד,
ביגוני.
המשכתי בדרכי,
בשביל המתפתל,
הלילה התמלא כוכבים,
מחזקים עצמם,
כמו מדליקים שלהבת חרטה,
אני מניח שכולם
קראו ספר,
כולם יודעים,
על פרויד,
ועל ניטשה,
הרי בסופו של יום,
כולנו נחבאים,
אחר היגון,
ומנסים להתעלם,
מהעונג. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.