היה היה אדם אחד, הוא היה רגיל כמו כולם. כמו שאר האנשים, היו
לו תחביבים, עבודה, בית וכל מה שצריך. הוא אהב טבע ולטייל, אהב
לשמוח ואהב את החיים. חבריו תמיד ביקרו אותו בביתו, הביאו לו
מתנות, גם אם זה לא היה ליום הולדתו ולחגים מיוחדים.
     הוא היה אדם שלא האמין באסטרולוגיה, והיה עליו להאמין כי
מה שקרה לו אפשר גם היה לחזות מראש במזלו ובאישיותו, ובכך הוא
היה יכול למנוע את מה שקרה לו פעם אחת, כאשר התקרב חג מיוחד.
     הוא עצמו היה מזל טלה , מזל לא הכי טוב למרות שאין מזל
טוב. בני מזל טלה הם בדרך כלל רגשנים ורגישים. הם פתוחים לרוב
עם כולם ולא מפחדים להראות את עמדתם. הם יכולים לומר דברים
שעשויים לפגוע, והם אומרים אותם. הם יכולים לומר דברים שעשויים
לשמח, והם אומרים אותם. בני מזל טלה הם בדרך כלל אימפולסיביים
ונחושי החלטה, מוכנים תמיד לאתגר ולהתמודדויות וחוויות קשות.
הם בדרך כלל בעלי קסם אישי, מהירי החלטה ואוהבי שינויים
משמעותיים.
     כמו כן, הגיבור שלנו לא האמין בדברים אלו, הוא דחה אותם,
ביקר אותם ותמיד אמר שאסטרולוגיה הורסת את העולם.            
       
     אדם זה עבד בדואר, שם מיין את המכתבים וחילק את המכתבים
בכל העיר לכל התושבים, אפשר גם להגיד שהוא הכיר את רוב האנשים
בעיר. אולי בגלל מקום עבודתו ואולי לא, אבל אחד התחביבים שלו,
תחביב שהוא השקיעה בו הרבה רצון ואהבה, היה לכתוב. כך שיום
אחד, אחד החברים שלו הציע לו לכתוב לכל החברים וקרובים שלו
ברכות לחג המיוחד שקרב.
     הגיבור שלנו היה עסוק מאוד ולא היה לו זמן לכתוב הרבה,
ולמרות הכל,  הוא היה מזל טלה, היה עקשן ורצה לכתוב את הכל
ביום אחד בזמן אחד בערב אחד, מאוחר מאוד בלילה. כמובן שהוא לא
הבין את משמעות מעשיו, כי עושה את מה שבדיוק הוא דוחה ומבקר.
הוא, בלי שום כוונה, בתת המודע שלו רק הדגיש את אישיותו הטלית
האסטרונומית.
     וכך, לילה אחד הוא התיישב לכתוב את הברכות לאחר יום
עבודה ארוך למדי.  היו לו כל כך הרבה קרובים וחברים, והיה לו
כל כך הרבה מה לכתוב לכל אחד ואחת מהם שהוא התחיל להתבלבל מה
לכתוב למי, ולמי לכתוב מה. רק בגלל עקשנותו, ורק בגלל
ה"דווקא", הוא לא דחה את זה ליום אחר שבו יהיה מסוגל להביע את
דבריו בנכונות. הוא המשיך לכתוב, ומה שיצא לו זה שלאחד הוא כתב
מה שרצה לכתוב לשני, ולשני כתב את מה שרצה לכתוב לראשון. רק
בגלל האימפולסיביות שלו, רק בגלל זריזות ההחלטות שלו הוא לא שם
לב לכך שהוא התחיל להתבלבל. מסיבה אחת ויחדה הוא היה בטוח
במעשיו, וכי עשה את הכל כמו שצריך. אבל הוא היה כל כך עייף
ועסוק בתחביב שלו, ששלח את המכתבים בצורה שגויה לגמרי.
     לאחר זמן מה הוא קיבל תשובות ותגובות על הברכות שהוא
שלח, חלקן היו מלאי תודות, חלקן היו מלאי פליאה, חלקן היו מלאי
ביקורת ורק במכתב אחד, בו הוא קרא את מה שהוא לא ציפה בכלל
לקרוא, היה כתוב כך:
     
           "ידיד יקר שלי, תודה רבה לך על המכתב השנון, המוזר
והמצחיק ששלחת. מכתב שלך עורר בי כמה מחשבות ואני החלטתי להציע
לך שלוש עצות;
       האחת היא שאם תשנה את מנהגי הכתיבה שלך, תוכל להרשים
לא פחות ולפגוע לא יותר.
        השניה היא שאם תשנה את מקום עבודתך, אולי בצורה כזו
תיגמל מן המכה שאתה שולח על כל חבריך.
            שתיהן כמובן בלי לפגוע, אבל שלישית היא תשמע לך
יותר מוזרה, שנונה ומצחיקה יותר,
                אם תוכל לשנות את מזלך, אולי תוכל להמשיך
לעבוד כמי שאת כיום, להתעסק עם תחביבך  ולכתוב ברכות נוגעות
ללב מתי ואיך שמתחשק לך."

    אבל מה שהדוור לא ידע הוא שהמכתב ללא שם וללא כתובת,
שהצליח להוכיח לו, שגם לו כדאי פעם להקשיב ואולי אפילו להאמין,
כי אדם ללא אמונה זה אדם ללא חיים, אף הוא נכתב בטעות, אל היעד
שלא היה מיועד לו, בגלל אותה סיבה גורלית שנחרצה על הטלים
כנראה לתמיד.

11.1.99