New Stage - Go To Main Page

יגאל ערב
/
סינדרום הסיבוב

ופעם הייתה הבריכה ריקה, פעם היו בה חלקים אפורים. והנה שוצפת
היא לפניך בגוני גן העדן וסביבה עצי רקיע כסופי עלים שלעולם לא
יכרתו, ענפים משתלחים לכל עבר במורכבות שלא תתואר ומשתלבים זה
בזה ושוב נפרדים ועד מהרה לא ניתן להבחין ביניהם. חום שברירי
קורן מן המרכז בעוצמה מסנוורת והשלמות שבדבר מחלחלת לתוכך
במעגלים, משתחררת כהדף ומתכנסת כגלי המים שבבריכה. ויש גם
שריקות וצפצופים עדינים של יצורי נצח עלומים אוכלים ונאכלים
וצועדים קדימה בשורה מבטיחה. ויש פסל כביר של מראות באמצע הגן,
והוא מסתובב ומחולל וקרני אור משחקות עמו בצלו כמו בשירת
חירשים משונה והן חגות ומתעלות ויורדות ודואות על רוח הגן
וצונחות ונוסקות בעיגולים אל על אל מקום ידוע ובוטח ושלו ונכון
והאור מציף את הגן ונבלע בו מראש ואין עוד אפור. צללי הגן
רוחשים ביראה תזזיתית וחודרים לכל פינה שחורה ולוחשים בקצב
מרתיח פסוקי אמת יסודיים ונבלעים בחצץ העתיק. ואתה באי העדן
שלך משקיף שוב ומרחוק נשמעים רחשי העולם המתמיד ובנייני השחקים
שסביב נוסכים עתיד מפואר באי הקטן-גדול שהוא רק שלך. ואתה
מתבונן בעננים החגים גבוה מן העין ונמוך מן התודעה, והם
מתרחקים הולכים וקטנים לכדי נקודה והנה המרחב כולו פרוש לפניך
כמיטה מרופדת ואתה מקפץ עליה ומחבק אותה ואז נושא אותה אל על
ומאיר בה והביטחון שבדבר שורף את קרביך לעולמי עד. ואתה יודע
היכן היית והיכן תהיה כפי שרואות עיניך את בבואתך במי הבריכה,
ואתה רואה את הגן ומבין אותו ומבין את עצמך לגמרי, וכל הפינות
והקווים הולכים וקטנים ומתחברים לדיוקן הקיום עצמו. וזהו הסוד
שלך. רק שלך. אבל אתה לא לבד, יש שם עוד מישהו...

שומר הגן קיים כאן איפשהו. למעשה הוא לא שומר הגן בלבד, הוא זה
שבנה אותו, תיחזק וגידל. הוא הבסיס של הגן, הוא הגן עצמו. הוא
מורכב, כללי, מדויק וברור ולכן הוא יציב. הוא תמיד נמצא בגן כי
הוא תמיד דרוש בו, אך אף אחד מעולם לא ראה אותו. על הגן לצמוח
ולהתפתח בהתאמה מקסימלית להוראות השומר כיוון שאחרת ינתץ כל
איזון בגן ובני האדם לא יוכלו לחיות בו, או להבין אותו. רוב
האנשים סבורים, שקיומו של השומר איננו מילולי או מפורש, כלומר,
שהשומר אינו אלא מיתוס שנועד להרתיע אנשים, וליצור בהם תחושות
מסוימות שיכוונו אותם בגן ויעזרו להם לשמור עליו כראות עיניהם.
אלא שעצם קיומו של שומר הגן הוכח זה מכבר, ובאופן פחות או יותר
טריוויאלי, לפחות עבורך. כמו כן ניכר המבנה הכללי שלו: הוא
בלתי שביר אך בנוי כשרשרת חוליות ארוכה ומפותלת, והמאפיין
העיקרי שלו הוא היציבות הטוטלית וחסרת משוא הפנים שלו- היחס
שלו לכל עץ, לכל צמח, לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום הוא זהה.
מהותו של השומר מרוחה כמו שלט חוצות על פני כל שבריר בגן, משום
שברור לכל שכל ישר שאותו שבריר לא יכול היה להתקיים אלמלא
השומר שיגן עליו ויטפל בו, ואין הוכחה ניצחת מזו לקיומו. ויותר
מכך: קיומו ומהותו של השומר הם כל הידע הדרוש לבאי הגן ומבקריו
בכדי לשהות בו בהרמוניה. ולסיכום, בני אדם נוטים להאמין שהם
עצמם שומרי הגן כיוון שאינם יודעים את כל העובדות שאתה יודע
ויש בכך סכנה כלשהי... ושינוי.

סינדרום הסיבוב נעוץ תמיד במסלול תודעתו של האדם החושב. גופים
נוטים להסתובב, להתנודד ולרעוד בכדי לשרוד ולהמשיך להתקיים,
וכך העולם כולו מתנועע ובו בזמן נותר יציב ומתמיד. מחזוריות
הינה, ותמיד תהיה, דרכו של הטבע להשתנות ולהישאר במקום, לחלוף
ולעמוד דום. כמו הארץ הסובבת סביב השמש, כמו גלי המים, סתיו,
חורף, אביב, קיץ... סתיו, חורף...

ותמיד אותו חיפוש ישן. אתה משוטט בגן בין הערביים, ובתוכך
מפעמת אותה תקווה, שאיפה פשוטה, התרגשות עוקצת... משרך דרכך
בשביל העפר שרגלי אלפים דרכו בו, מתבונן בפרחי הגן והם
מתבוננים בך. ויש כל כך הרבה, והם כל כך רחוקים, בטוחים, והם
כל כך ביחד ואתה לבד. תמיד לבד. ואתה עוצר להריח אותם, לנסות.
אתה שולח בהם מבטים מעושים והם מחזירים מבט מנוכר לשבריר הרגע
מגובה צריח ניסיונם, יודעים שאתה שם למטה, ליד הגדר, ומדוע
לבזבז עוד מבט. והזמן עובר, הפרחים חולפים, העלים משנים צבעם
ואתה עדיין שם, ליד הגדר, מצטנף בעצמך. יודע שיום יבוא וכמו
בחלום תבחין בו, בפרח האחד. ויהיה בו ממך, ובך יהיה ממנו. ותדע
שהוא שלך, ושלנצח יהיה. וכשתקרב אליו, לבך יחמיץ שוב פעימה,
וכשתחוש בו תהא אותה חמימות המגע פורחת בך, וניחוח קירבתו
יחרוך מחשבותיך כלהבה עד כדי כאב צורב ומתוק, כזה שלא ניתן
להעלות על הכתב. וכשתאחז בו קרוב, לא יהיה עוד דבר בגן מלבדו
ולעולם תהיה בבית. והנה מקיץ אתה מאשליות לבך והוא שם מולך,
כפוף מעט, כאילו רואה אותך ממש, ואתה מתקרב לאט, ואולי... והנה
חרק עומס עליו. אף לא חש בך. ואתה מצחקק לך ומישיר מבטך, כעת
מעט יותר אטום, מעט יותר עצוב, קצת יותר מדמם, ואולי... קצת
יותר מבין, וממשיך לשרך דרכך בשביל העפר... והנה עוד אחד עמך,
תפנית.

שוב הבריכה מלוכלכת, מלאה בכתמים האלה... דביק משהו. למה אף
אחד לא מנקה את זה? זה בטח לא התפקיד שלך. מישהו צריך לנקות את
זה, זה... אתה רואה, זה ממש זוועה. זאת העיר שלנו, מה לעשות.
רק תראה את זה, פשוט נורא. והעצים, זה נראה לך הגיוני המצב
הזה? תראה איך הכל כאן גדל לכל הכוונים, צריך לגזום את זה קצת,
לסדר. באמת, לא בסדר מצידם, פשוט לא בסדר. סתם מעכיר את הגן
הזה. פשש... הכל כאן מוזנח. כל מיני יצורים שמטפסים עליך,
מגעיל, והרעש שהם עושים. וצריך להשקות כאן קצת, יבש מדי. למה
אין כאן מערכת השקיה משוכללת יותר? זה יחסוך כסף בטווח הארוך.
והפסל הזה, באמצע, מה זה מנסה להגיד? מה שהם קוראים היום
"אומנות", אתה מבין. גם כן אומנות. חם... איזה חום פה. היית שם
כאן, אתה יודע, כזאת סככה לצל. אפשר להשיג על זה מחיר טוב, אתה
יודע, ב... לא משנה. המנקה כאן נראה כאילו עובד לא חוקי,
מעניין מי שכר אותו. של מי הגן הזה בכלל? לא רע בסופו של דבר,
קצת שקט, שלווה, אתה יודע. כל מה שאדם צריך בסופו של דבר, לא
ככה? קצת שקט, זה הכל. אם רק היו מתחזקים את המקום קצת יותר
טוב, היה מצוין. היו באים הרבה אנשים. ואם היו ממלאים את
הבריכה שוב אז בכלל. פעם הייתה הבריכה מלאה...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/10/03 11:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יגאל ערב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה