ירדתי למטה עם בוני הכלבה שלי, לילה קריר של סוף הקיץ.
לבושה בתחתוני בוקסר וגופיה לבנה, עומדת על המרצפות ומפצירה
בבוני לסיים את ענייניה. ואז בתוך כל החושך ראיתי אותה רצה
לכיוון הבניין, ידעתי שאני מכירה אותה זאת הייתה אחות של עידן,
השכן החתיך מהקומה למעלה. היא פסקה מלרוץ קצת לפני שהגיעה
לכניסה לבניין. "יש לך סיגריה אולי"? שאלה אותי. "כן, בטח"
השבתי והושטתי לה סיגריה, "תעשני איתי"? שאלה, ומבלי להשיב
הוצאתי מהחפיסה סיגריה והדלקתי לשתינו. "אז איך קוראים לך"?
שאלה אותי והתיישבה על הספסל. "נטלי" אמרתי וחייכתי אליה,
התיישבתי לצידה. "אני קרן אחות של..." לא נתתי לה לסיים את
המשפט- "עידן לא"? "נכון "היא חייכה אליי ומצצה את הסיגריה אל
תוך ראותיה. "בת כמה את נטלי''? "שמונה עשרה" השבתי בקוצר רוח,
"אני באמת מעניינת אותך או שאת מרגישה חייבת לי בגלל
הסיגריה''? שאלתי. הבכתי אותה, היא הסמיקה קלות " האמת שאת
מעניינת אותי הרבה זמן, את מאוד יפה" היא העבירה יד בשערי.
"תודה, אני יודעת, גם את יפה". שוב הבכתי אותה, היא שוב
הסמיקה. "נטלי, אני מזהירה אותך... קשה לי עם התחלות, אבל כבר
הרבה זמן אני עוקבת אחרייך, רואה אותך פה ושם, עם בחורים בדרך
כלל, היום אזרתי אומץ לשם שינוי". הלב הלם לי בחוזקה, איכשהו
היה לי ברור שהרגע הזה יקרה במוקדם ובמאוחר, הרי אני לא
אידיוטית, ראיתי איך היא מסתכלת עליי. "אז רגע... אני אמורה
להבין מזה שאת מתחילה איתי''? שאלתי בעוקצנות. היא נרתעה וניתן
היה שהיא הופתעה מהתגובה שלי. " האמת היא שכן, נטלי. אני כן
מתחילה איתך, יש לך פרצוף שובב כזה, מהרגע הראשון שראיתי אותך
ידעתי שאני חייבת לנסות, גם אם את לא..." החלטתי להקשות עליה,
"לא מה"? היא לקחה שאכטה קצרה והשיבה, "גם אם את לא לסבית".
ההורים שלי בדיוק נסעו לויקאנד בניו יורק ופינו לי את הבית.
מה כבר יכול להיות חשבתי לעצמי, והזמנתי אותה אליי לקפה...