השכינה שורה כאן
בקברי
מכל עבר צפים ועולים
גלי געגוע לחיי.
חיים של אמת
אבל אין מה לעשות
אני מושך בכתפיים,
אני מת.
השכינה שורה כאן,
בקברי.
בלויה, מסורמטטת
מכינה לי כוס קפה
כשקשה לי - היא מגרדת לי בגב,
אני מציע לה: "בואי נשכב"
היא מפתחת כאב ראש
ונאנחת:
"לא חמודי, לא עכשיו"
השכינה שורה כאן,
בקרבי
לא נותנת מקום לנפש
מדחיקה לתמיד את מאורעות
ליל אמש,
"שתשכון במקום אחר!" אני כועס,
ומסנן: "שכינה מצחינה, מלאה כולה
בלובן של קדושה",
היא מחייכת, חושפת חך רחבה,
די הרגע, הייה שקט
אין מה לעשות,
אולי תמשוך בכתפייך,
הרי אתה מת. |
